מרי אזרחי – המותר והאסור. טיוטה.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (247).

     התחלתי להשתמש במונח 'מרי אזרחי' מיד אחרי שנודעו תוצאות הבחירות והחל מסתמן כיוון הפעולה של הקואליציה הנכנסת, כדי להפריד בין מחאת בלפור והגשרים לבין המחאה שהיא מחויבת המציאות כעת. בו-בזמן, התיישבתי לקרוא ספרים על ההיסטוריה של אי-הציות או המרי האזרחי בהיסטוריה, ועודני שקוע בהם.

     על שולחני מצויים הספרים: "אי ציות ודמוקרטיה" מאת יהושע ויינשטיין (עורך, הוצאת מרכז שלם, 1998) ו"מרד ההמונים" מאת חוזה אוטגה איגאסט (זמורה, ביתן, מודן, 1978). אשמח לקבל המלצות על ספרים נוספים בנושא. ממילא איני מסוגל לעסוק כעת בשום דבר אחר מלבד המצב הפוליטי בישראל.

     בד-בבד עם כתיבתי בזכות אי-הציות או המרי האזרחי, קיבלתי שאלות אילו פעולות אני רואה כראויות במרי אזרחי, ואיומים על חיי מצד אנשים, שחשבו כי במונח 'מרי אזרחי' אני מכוון למרד אלים. ישבתי, אפוא, כדי לכתוב פוסט בנושא זה, טיוטה של מחשבות, המחייבת אותי בלבד, ואף היא מצריכה ייעוץ משפטי בטרם תהפוך לפעולה של ממש.

     ההגות הפוליטית בנושא אי-ציות אזרחי מבחינה בין מחאה במדינה דמוקרטית, לבין מדינה שחדלה להיות דמוקרטית. אי-ציות במדינה דמוקרטית אסור לו שיהיה אלים. אי-ציות במדינה שחדלה להיות דמוקרטית כבר נוטה להפוך לאלים, בהתאם לאמצעי הכפייה שמפעילה המדינה הלא-דמוקרטית על אזרחיה, שהפכו זה כבר לנתינים.

     מכיוון שמדינת ישראל עודנה דמוקרטיה, מה שמוטל בספק לאור החקיקה המתוכננת על ידי הקואליציה החדשה, אין לנו אלא להידרש כעת לאי-ציות בלתי אלים. אי-ציות בלתי אלים, מרי אזרחי בלתי אלים, משמעותו קודם כול איסור על אחיזה בנשק, על נקיטה באלימות פיסית או מילולית, על השחתת רכוש ציבורי או אישי. ככזה, אי-ציות בלתי אלים מותיר לנו רק את גופנו ככלי לביטוי אי-הציות, את הנוכחות ואת הנראות שלנו במרחב הציבורי כביטוי למרי.

     מי שמציירים ברוחם מחסומי כבישים מחביות ובלוקדות, שרפת צמיגים וכדומה – אלה בדיוק הפעולות האסורות באי ציות בלתי אלים. אלה פעולות מנוגדות לחוק, שתבאנה עלינו אכיפה וענישה מצד המדינה, ובצדק. אבל המדינה אינה יכולה להתנגד או למשטר את גופנו ואת נוכחותנו במרחב הציבורי.

     כמו כן, אי-ציות בלתי אלים צריך להיות מותאם לחוקים הנחקקים בניגוד לתחושת הצדק הטבעי, למה שנתפס כטוב הכללי של הציבור או בניגוד לזכויות הפרט והאזרח. לא מדובר באנרכיה, אלא בפעולה מחושבת של התנגדות לחוקים בלתי צודקים בעליל, לא מנקודת מבט סובייקטיבית, אלא מנקודת מבט כללית, לא מתוך אינטרס אישי אלא מתוך אינטרס לאומי.

     מתוך כל אלה, אני רוצה להעז ולנסות לשרטט כעת את מה שנראה בעיניי בלבד כפעולות מותרות וכפעולות אסורות במסגרת אי-ציות בלתי אלים:

אסור

• לפעול באלימות פיסית
• לצבור או להשתמש בכלי נשק חם או קר
• אסור לקרוא למרד מיסים או לחדול מתשלום מיסים למדינה
• להשחית רכוש ציבורי או תשתיות ציבוריות או פרטיות
• לשבש את הסדר הציבורי

מותר

• להבליט נִראוּת של קבוצות מוּדרוֹת/מופלות
• לצאת במסות גדולות של בני אדם אל הרחובות והכבישים, הכיכרות ומוסדות השלטון
• להקיף את מוסדות השלטון והאכיפה במסות של בני אדם
• להאט פעילות משקית
• להאט פעילות במרחב הציבורי
• לשאת דגלים ושלטים, מדבקות, סטיקרים, חולצות וכו' על הגוף עצמו ועל המכונית והבית, ובמקום העבודה

     להלן כמה דוגמאות לפעולות אפשריות במסגרת המותר:

מול חקיקת החוק הפרסונלי של דרעי

• להקים עמוד קלון באינטרנט – לפרט בו כול מי שהורשע בעבר עם סעיף קלון, עם סיפורו ותמונתו, להוסיף שם את סיפורו ותמונתו של דרעי ובדרך זו לתבוע שוויון מול החוק
• להפגין מסביב ביתו של דרעי (אף כי פעיל שמאל שעשה כן כבר הואשם בהאשמות שווא, ולכן מוטב לבקש רישיון הפגנה משטרתי מקודם לכן)

מול פסקת ההתגברות

• להשבית את העבודה בכל מקומות העבודה, ובמקום שאין הדבר אפשרי – להאט את העבודה, להיעדר מן העבודה ולנצל את ימי ההיעדרות לפעילות מחאה.
• להקיף את הכנסת, לעלות בשיירות ברגל ובמכוניות לירושלים, לחסום את העיר בכלל ואת מבואות הכנסת בפרט בהמון מוחים, ולקיים שם עצרת גדולה עם אמצעי הגברה עזים דיים שיבקיעו את גדרות הכנסת ויגיעו למשכן (עצרת כזו כמובן מצריכה רישוי משטרתי)
• לצייר גרפיטי על גדרות בתינו/על המכונית שלנו – 'דמוקרטיה או מרי', 'שוויון או מרי', 'לא תתגברו עלינו' וכיו"ב.

מול פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו

• להוציא סרטונים עם סיפוריהם האישיים של בני אדם, שזכו בזכויותיהם מכוח פסיקת בג"צ לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
• להבליט בתקשורת סיפורים של אוכלוסיות מודרות שזכויות האזרח והפרט שלהן לא כובדו
• להגיש בקשות המוניות של מקלט מדיני בשגרירויות המערב

מול ביטול סעיף הנכד בחוק הגיור ו/או הגיורים הרפורמים והקונסרבטיבים

• להוציא את כל משפחות הקהילה הלהט"בית עם ילדיהן, והסבים והסבתות, להתכנסות מסביב לרבנות הראשית בתל אביב/משרד הדתות/סניפי הרבנות בישובים מרכזיים – הקפה עד כדי מצור.
• פעולת גרילה של תליית דגלי גאווה ופשקווילים של שירה להט"בית מול סניפי הרבנות, בתי הכנסת, הישיבות וכדומה.
• פעולת גרילה של שרבוב 'עלון לשבת' של הקהילות המודרות (הקהילה הלהט"בית, הרפורמית, הקונסרבטיבית וכו') בבתי הכנסת.
• לצאת כול סניפי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית במסע 'הקפות' עם ספרי תורה, טליתות, כיפות, שופרות – הפגנת נוכחות בערים הגדולות/בירושלים/מול הכנסת/בכותל וכיו"ב מקומות.
• לקרוא לכול העולים שעלו ארצה מכוח סעיף הנכד ממדינות חבר העמים ובכלל להפגנות ענק

     מלבד ההפיכה החוקתית מתכננת הממשלה המוקמת גם שינויים מבניים גדולים, מזעזעים ובלתי מקובלים בעיני חצי מן הציבור, בפירוק משרדי ממשלה, ביזור סמכויות ועוד. גם נגד אלה ראוי ורצוי למחות. הנה כמה דוגמאות:

מול העברת יחידת גפ"ן ממשרד החינוך לידי סגן השר אבי מעוז

• סירוב להכניס פעולות חינוכיות שיש בהן משום הדתה או הדרה למרחב הבית ספרי
• מימון פעולות חינוכיות שיש בהן קבלת האחר והשונה
• הימנעות משליחת הילדים לבית הספר לפעולות שיש בהם הדתה או הדרה
• הפגנות הורים חילוניים מול בתי ספר שמכניסים פעולות כאלה לשטחם
• תביעה מעוד ועוד ראשי רשויות, מנהלי/ות בתי ספר ומורים להודיע על סירובם לפעולות של הדתה או הדרה בבתי הספר
• ייזום פעולות העשרה של ארגוני הקהילה הגאה, ארגוני נשים ושאר הארגונים 'הפרוגרסיבים' המודרים – במסגרת תנועות הנוער/חוגי בית לילדים ולבני נוער וכדומה

מול העברת חברת המתנ"סים לידי ש"ס

• הפגנות מחאה של הורים וילדים מול כל מרכז קהילתי
• סירוב לשתף פעולה עם כול נציג של ש"ס שיוצנח למרכז קהילתי ביישובך
• קיום פעולות אלטרנטיביות לאלה שיציעו נציגי ש"ס במרכזים הקהילתיים והימנעות מהשתתפות באירועים מצדם, אם הם אירועי הדתה והדרה

מול הכשרת חומש והמאחזים הלא חוקיים בשטחים הכבושים, העברת הסמכויות של המנהל האזרחי לידי הציונות הדתית וכיו"ב

• הגשת תלונות על כל מתפרע יהודי שנחשף בפניו, בשמו או בתמונתו במהלך פעולת טרור נגד הפלסטינים בשטחים הכבושים
• הקמת עמוד קלון ברשתות החברתיות לטרוריסטים יהודים – שם, תמונה, סיפור ההתפרעות.
• סירוב לשרת בשטחים הכבושים (גם במחיר כליאה בכלא צבאי).

*

     זוהי רק אילוסטרציה ראשונית של דברים שנדמה לי שאפשר ומותר לעשות בגדר החוק, כול עוד החוק לא שונה, משמע – כול עוד אנחנו עדיין חיים בדמוקרטיה, ושמורים לנו חופש הביטוי וחופש המחאה. מרגע שאלה יישללו מאתנו, אנחנו כבר באופרה אחרת לגמרי, שתצריך אמצעי מגננה והתמודדות אחרים.

     עד כה דיברתי במונחים של פעולה נגד. אך אי-ציות בלתי אלים והתמודדות עם הידרדרות של מדינה מדמוקרטיה לדיקטטורה פותחים גם מגוון רחב של פעולות  טובות וחיוביות שאפשר לנקוט בהן. הנה כמה מהן:

• להצטרף לארגון אזרחי שמטרותיו וחזונו קרובים ללבך (דוגמה: לתת, האגודה לזכויות האזרח, אגודת הלהט"ב, צלול, או כול עמותה או ארגון חברתי אחר, שמטרותיהם וחזונם מדברים אליך).
• להתנדב ולתרום לארגוני החברה האזרחית בזמן, בכסף, ביצירתיות ובאקטיביזם
• לתמוך באמצעי התקשורת העצמאיים – לאחרונה נוצר איחוד בין שלושה כלי תקשורת עצמאיים. הם זקוקים לעזרת הציבור כדי להתקיים, והם הערובה שלנו לעיתונות מקצועית, חופשית, משוחררת. חשוב לתמוך בהם.
• ליזום – להקים קרנות לטובת המאבק, להרים הדסטארט לטובת ארגוני המחאה, לטובת הדפסת דגלים/שלטים/חולצות/ייעוץ משפטי לעצורים וכיו"ב
• לכונן שיח – ליזום חוגי בית, מפגשים, הרצאות, שיחות אקראי, לשכנע בני אדם בחשיבותה של הדמוקרטיה, לדבר אתם על ישראל חופשית מעריצות.
• לרכוש מוצרי גאווה (דגלי גאווה, סיכות גאווה, ספרות גאה וכיו"ב) כדי לתמוך בעסקים של הקהילה הגאה – ולתרום אותם למרכזים קהילתיים/בתי ספר.
• ליזום הקמת מדף ספרות גאה בכל מרכז קהילתי/בית ספר/ואפילו מדף ספרות גאה שכונתי, להשאלת ספרים חינם.
• לקיים טקסי בר ובת מצווה ועלייה לתורה לרגל נישואין אך ורק בבתי כנסת רפורמים או קונסרבטיביים ו/או לערוך טקסי גיור, בר ובת מצווה ונישואין רק במסגרתם
• לתרגם לשלל לשונות תבל מאמרים ופוסטים חשובים בגנות הממשלה החדשה ובזכות אי הציות האזרחי – ולהפיצם אישית ברשתות החברתיות ולכלי התקשורת המובילים בעולם

*

      כאמור, כול מה שכתבתי כאן על דעתי בלבד נכתב, ותוך התעמקות בדברי אחרים מן העבר. אם נתתי בזה רעיונות פעולה למישהו/י דייני. אם יש לכםן רעיונות פעולה נוספים, ובלבד שאין בהם שמץ של אלימות או פגיעה בסדר הציבורי או בתשתיות, אשמח אם תשרשרו אותם כאן. הדבר היחיד שחשוב לי כרגע הוא – שכולנו נחדל מן השימוש במילה 'צריך'. אנחנו נמצאים כרגע בזמן פציעות. הכנסת תכונס כנראה עוד השבוע או בשבוע הבא כדי לחקוק את החוקים שיאפשרו לה את השבעת הממשלה, ומיד אחרי כן תתחיל בפירוק המוסדות כפי שהתחייבה להם בהסכמים הקואליציוניים – ובבליץ החקיקה נגד בית המשפט.

     זה יהיה זמן שבו יהיה על כולנו לצאת אל הרחובות, אל מוסדות השלטון. ואין כאן 'צריך'. אף אחד לא יכול לעשות שום דבר במקומי או במקומך. גם אל תחכו לפוליטיקאים שיקומו ויעמדו בראש המחנה, כי זה לא יקרה. אנחנו, כול אחד ואחת מאתנו, האנשים שצריכים לצאת כעת באי ציות בלתי אלים, במרי אזרחי בלתי אלים, כדי להגן על המדינה. ואף אחד לא יעשה את זה בעבורנו או במקומנו.

     סביר להניח כי מחאה ציבורית נרחבת כזאת תביא את המשטרה לנקיטת צעדי אכיפה קשים. האלימות המשטרתית שחווינו בימי מהפכת בלפור תהיה כאין וכאפס מול הצפוי לנו כעת, כאשר המשטרה תהיה בסמכותו של 'השר לביטחון לאומי', הטרוריסט המורשע, איתמר בן גביר. לכן, מוטב שכל אחד ואחת מאתנו יעשה את חשבון נפשו – מה מצבו.ה הפיסי, הרגשי, הכלכלי מאפשר לו לעשות, ובלבד שכל אחד ואחת מאתנו יעשה משהו כדי להציל את ישראל.

     כך או כך, אני מקווה כי מדבריי לעיל יובן שאני מעודד מחאה בלתי אלימה, המכבדת את החוק, נמנעת מכול גילוי של אלימות, אך מבטאת באופן חוקי את התנגדות האזרחים לכול כפייה שלטונית דתית, משיחית או אחרת על אורחות חייהם.

     זאת, עד למצב שבו חלילה תתממש מהפכת החקיקה. או אז, אם בית המשפט העליון עצמו לא יגרום למשבר חוקתי, ואם צמרת כוחות הביטחון (הצבא, השב"כ, המוסד, המשטרה) לא יפעלו כדי למנוע את הפגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של שלטון דיקטטורי במסווה של דמוקרטיה. ואז הסיפור כבר יהיה, לאסוננו, אחר. אני מקווה מאד שמוסדות השלטון בישראל חזקים יותר מן הקמים עליהם להחריבם, וכי לא נגיע לכך.