אסור להאמין למשוררים. אפלטון אמר את זה לפניי, ורבים עקבו אחריו. אך אני אומר זאת לא משום שהמשורר בורא ייצוגים מדרגה שלישית של רעיונות מופשטים, כפי שטען אפלטון, אלא מפני שמצאתי כי אינני יכול להאמין אפילו למשורר המתגורר בתוכי.
התחלתי את הקריירה הספרותית שלי כמשורר צעיר וכסופר לילדים. אך בשבע עשרה השנים האחרונות כתבתי בעיקר רומנים, מחזות ותסריטים. זו הסיבה שכיניתי את עצמו עד כה 'משורר בפנסיה.' בעוד שבצעירותי כתבתי שירה מדי יום, כיום אני כותב שירה רק כאשר אני מוכרח לעשות כן, או כאשר אני לוקח את עצמי למסע שירי. אבל פרוזה אני כותב מדי יום.
השנה הוצאתי לאור שלושה כרכי שירה ורומן חדש. "ספר התמורה," "שירי הטארוט" ו"על מהותו של הג'סטין" מכילים שירים שכתבתי בחמש-עשרה השנים האחרונות. אך במשך הזמן הזה לא ראיתי את עצמי כמשורר פעיל, מפני שהייתי ועודני עסוק בסיפורת שלי.
לפני מספר שנים שלחה לי גברת אחת, חוזרת בתשובה נלהבת מדי, שני כרכים איומים ובהם תפיסה גזענית של 'עמלק.' עמלק היה אחד מעממי כנען, שיהושע נצטווה להכחיד בבואו לארץ כנען. שני כרכים אלה תופסים את הערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, כצאצאי עמלק, ואת הישראלים החילוניים כ'ערב רב.' המסקנות הן מחרידות. יש להכרית את הערבים והפלסטינים ואת הישראלים החילונים בטרם יבוא המשיח.
בקוראי את החומר הזה אמרתי לעצמי שאני מוכרח לצאת לפרויקט שירה, שיבחן ויתקוף את התפיסה הזאת של עמלק. אבל כדי לעשות כן, ידעתי, עלי לפגוש מקודם לכן בבחור ערבי שאוהב.
זה קרה שלשום. אחרי שהבחור המדהים ביופיו והמקסים הזה עזב את ביתי, בקושי הצלחתי לישון, מפני שהמשורר בפנסיה שבתוכי ניעור, וישבתי וכתבתי רצף שירה ארוך ועז ביותר, של שירה ארוטית מאוד, מעין שיר הלל חושני לבחור הזה.
אמש הוזמנתי לקרוא שירה יחד עם שולמית אפפל בפסטיבל 'מטר על מטר' בירושלים. לא היה לי מושג מה אקרא. אך אחרי שכתבתי את השירה הזה ידעתי שאני מוכרח לקוראו שם.
מעולם לא עשיתי זאת מקודם לכן. מעולם לא חשפתי טיוטה ראשונה בפני קהל. אך הפעם עשיתי זאת. הייתי כול כך המום מהבחור הזה, שפשוט נטלתי את המיקרופון, קירבתי אותו עד כמה שאפשר לשפתיי, לוחך אותו, וקראתי את השיר המעורר הזה שלי מלה אחר מילה. ואינני משמיט כאן יוד אחת במקרה.
זו הסיבה שלא כתבתי לכם אמש. חזרתי הביתה עייף ורצוץ אחרי אחת לפנות בוקר. ובלי סיפוק. הדיאלוג שתוכנן להתקיים ביני לבין חברתי שולמית לא היה מוצלח בעיניי. היא הייתה עסוקה בשיריה, אני בשלי. אבל אני בכול זאת מקווה שהמילים שלי הגיעו לאנשים שנאספו שם, ומצאו את עצמם תחת המקלחת השירית של מלותיי הארוטיות.
וכעת אני בדרכי לערב שירה בחיפה, עליו אכתוב בנפרד.
להזכירכם, נותרו 17 יום בלבד עד לסיום קמפיין גיוס ההמונים שלי. תוכלו להצטרף אליו כאן. להתראות שוב בקרוב.
