לפני כמה שבועות התקשרה אלי מישהי שאינני מכיר. היא הציגה את עצמה כאורנה פילו מן הישוב צורית, בגוש משגב, ושאלה האם אני עושה סדנת כתיבה משפחתית. הופתעתי. על פי רוב אינני ממליץ לבני/בנות זוג לעבור יחד סדנת כתיבה, גם לא לבני אותה משפחה. האנשים שהכי אוהבים אותנו, אני מסביר, הם האנשים הממנים את עצמם עלינו כצנזורים. מרוב דאגה כנה לגורלנו, הם אלה המקצצים בכנפי היצירתיות שלנו, ומנסים לא אחת לכפות עלינו לכתוב מה שראוי, ולא מה שמבעבע מתוכנו ומבקש להיכתב.
"אף פעם לא התנסיתי בסדנה משפחתית," אמרתי לה, "אבל אני מוכן לנסות. מהו הרכב המשפחה שלכם?"
אורנה סיפרה לי שיש לה שתי בנות ובן, וכולם רוצים לבוא יחד. מה שלא ידעתי, עד בואם הנה הבוקר, שאב המשפחה נהרג בתאונת דרכים לפני מספר שנים. עוד לא ידעתי, שאפגוש באם, בן ושתי בנות רהוטים, חכמים, מוכשרים ומלאי אהבה ויצירתיות ופרגון איש ואישה לרעהו ולרעותה.
קבענו ל-09.30 בבוקר. התיישבנו בחצר, ליד שולחן העבודה שלי, רגע אחרי שסיימתי לכתוב בו את מנת הכתיבה היומית שלי. סיפרתי להם, שיש לי סדנת כתיבה מובנית, של מחזורים בני 12 מפגשים כל אחד, ותכנים לשלוש-ארבע שנות סדנה, עד שייצא מתחת ידיהם/ן ספר. לכן, אמרתי להן, אני מציע שנעשה היום תרגילים מן השיעור הראשון אצלי. כך, במידה ותיהנו, ותרצו להמשיך את הפגישות בינינו, במתכונת חודשית, למשל, נוכל להתקדם לפי תכנית ההוראה שלי.
ישבנו כאן שעתיים וחצי, כמעט שלוש. החבר'ה כתבו ללא הרף, ולהפתעתי הגמורה גם בלי שום מחסומי כתיבה או אי נעימות. האם וילדיה כול כך מפרגנים האחד לשני/ה, שלא היה שום קושי ביניהם. וגם כאשר עשינו אתנחתות, כמעט תמיד כולם הקריאו בקול את מה שכתבו.
זה היה עונג עילאי. לא העליתי על דעתי שאיהנה כול כך מן התהליך הזה.
ולכן, ביקשתי את רשותם לצלמם ולכתוב על החוויה – וגם להציע אותה בפניכם/ן. אם ברצונכם/ן בחוויה משפחתית מיוחדת, נטולת ביקורת ושיפוטיות, וגם כזו המלמדת לחדול מביקורת ומשיפוטיות – אשמח לארח אתכם בביתי לשלוש שעות של סדנת כתיבה משפחתית, או בכול הרכב אחר. רק אל תשכחו להביא עמכם/ן מחברות ועטים.
לפרטים נוספים: טל' 0522-300098 או ilan@isheinfeld.com.
ואשמח אם תשתפו את הפוסט הזה. מי יודע אילו עוד משפחות קסומות יביא אל ביתי.
תודה רבה.
