מזה כמה ימים אני מתכנן לגלות לכם ולכן סוד גדול, הסוד העיקרי העומד מאחורי הכתיבה שלי. שמו סוד ההתמרה. אינני חושב שיש עוד מישהו המכנה אותו כך בספרות המקצועית לכותבים. עיקרו הוא ההעברה המתמדת של זיכרונות, רשמי חושים, רגשות, מצבי רוח, קולות פנימיים, חלומות וכך הלאה מן הכותב במישרין אל דמויותיו.
זה הסוד הכי גדול שאני מלמד בסדנאות הכתיבה שלי. למדתי אותו בעצמי, דרך שנות הכתיבה של דפי בוקר, על פי 'דרך האמן' של ג'וליה קמרון. מדי בוקר, קרוב ככול האפשר לרגע שאני פוקח בו את עיניי, אני נוטל מחברת ועט, מתיישב לבדי וכותב שלושה עמודים. בעמודים האלה אני מספר מה אני מרגיש, על מה חלמתי, מה עלי לעשות היום.
זו אינה הכתיבה הספרותית שלי. זו הכתיבה ההכרחית, הכתיבה המדריכה אותי מדי בוקר אל החיים.
אבל הפיכתה לשגרה מבורכת, המחויבות וההתמדה לקיימה ממש מדי בוקר, 365 ימים בשנה, מצמיחה ומפתחת ומטפחת את המחויבות למנת הכתיבה היומית הספרותית, וגם הראתה לי בה את הדרך. והדרך לכתיבה ספרותית יומיומית נטולת עכבות, מחסומים או צנזורה עצמית היא פשוטה: מדי יום, על פי רוב בשעה קבועה, אני מתיישב אל מכונת הכתיבה. אני יודע שעלי למלא בה 3-4 עמודים, 750-1000 מילה מדי יום.
לעולם אינני יודע על מה אני כותב. לעתים, רגע לפני הישיבה למולה עולה בי משפט. לעתים גם זה לא. ואז אני מתיישב ליד מכונת הכתיבה, בחצר (כדי שאוכל לעשן), ומתחיל במה שיש לי. ומה שיש לי הוא תמיד עצמי ומה שמסביבי. איך אני מרגיש כרגע, בתוכי, ועם מה שמסביבי. האוויר, הרוח, הוויסטריה המתאבכת בירקותה מעל לראשי, הדשא היבש, בריכת השחייה החצי יבשה, ערוגת עשבי התבלין שעוד לא התאוששה מפגעי החורף וגן הירק המאכזב, ששינויי מזג האוויר התכופים השנה הצמיחו בו אמנם שיחי עגבניות, חוטמית יפהפיה ודלועים, המתחילים להשתרג על הארץ, אבל לא את כול שאר הירקות שזרעתי ושתלתי בו.
אני תמיד מתחיל במה שאני מרגיש, חושב, מתעסק בו. וההתמרה, כלומר ההעברה לדמות הראשית שלי, לפרוטגוניסט, או לאנטגוניסט, נעשית מאליה. אני יודע שכול דמויותיי באות ממני, מתפרנסות מעומק נפשי, מרגשותיי, מזיכרונותיי. גם אם הן דמויות היסטוריות, אני יודע רק את המתווה החיצוני של מעשיהן, אבל עומק נפשן בא ממני. וכדי שהן תהיינה אמינות, עלי לתת להן את כולי.
אני כותב את המנה היומית שלי מהר. לעתים בשלושים דקות, לעתים בשלושת רבעי השעה. ברגע שאני מסיים אני שם אותה בצד, ויודע שעשיתי זאת.
רק לאחרונה, מכיוון שיש לי יותר זמן פנוי, אני גם עורך מדי יום כמה שאני יכול מתוך מה שכתבתי כבר על גבי מכונת הכתיבה, בחודשים האחרונים. אני עורך את זה עם עט, ביד. כשאסיים אקליד את הכול למחשב, ואבדוק איפה כול סצנה שכתבתי כך משתבצת בספר.
הבוקר, בסדנת הבוגרים שלי, זו שכול משתתפיה ומשתתפותיה כבר סיימו כתב-יד של ספר, וכעת עובדים על פיתוחו, קלטתי עוד משהו. "תראו," אמרתי להם, "ברגע שארבע נקודות האנרגיה הדרמטית של הסיפור תקועות לכם בראש, יש לכם את כול מה שאתם צריכים כדי לכתוב מדי יום. עליכם/ן פשוט לשבת אל שולחן הכתיבה, ולכתוב סצנה, מתוך התכוונות כללית ביותר למיקומה בקרבת אחת מנקודות האנרגיה הדרמטית של הסיפור."
"ביטחו בעצמכם/ן. אתם/ן עושים/ות זאת נכון. ברגע שאתם מתמירים בכתיבה את היומיום שלכם/ן אל הדמויות, והסצנות שאתם/ן כותבים/ות הן דרמטיות, ומתקשרות לאחת מנקודות האנרגיה של הסיפור, אתם/ן עובדים נכון."
זו, בעצם, התורה כולה. זה הסוד שלי. כול השאר זה פיתוח שלו. הסברים על תהליכים פנימיים ועל טכניקות חיצוניות, לימוד אמצעים ודרכים שונות לפתח טקסט ולשכלל אותו, ואז להתחיל לעבור עליו, שוב ושוב ושוב, עם מכחול עדין, למחוק ולהוסיף, להבהיר ולהצליל אותו, עד שהוא ניבט אליך כמימי אגם צח, או כציור עדין בצבעי מים, העשוי כולו שקיפויות על גבי שקיפויות.
הנה ארבעה דפים של התמרה, שכתבתי השבוע, להנאתכם/ן. ההתמרה מתחילה אחרי השורה החמישית, אחרי הכוכבית שסימנתי לי, כדי לדעת היכן מסתיים אני ואיפה מתחיל הוא. (ולא. את תפקיד הדובר בכרמיאל לא אקח, כפי שכתבתי שם).
סדנת הכתיבה החדשה שלי לליווי כותבים בכתיבת פרויקט מתחילה מחר, יום רביעי, 25.6.19, בשעה 20.00 בערב, בביתי בתובל. סדנת הכתיבה הבאה שלי למתחילים תיפתח בבית הסופר בתל אביב ברגע שיהיו בה די והותר נרשמות ונרשמים. לפרטים נוספים אפשר לדבר איתי במייל ilan@isheinfeld.com או בטלפון 0522-300098.
תודה,
אילן שיינפלד.
