ספר הוא עבודת צוות. או: התרגשות גדולה.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (189).

     תשמעו, כרגע סיימתי עבודה של מספר ימים על ספר-הילדים החדש שלי, הַסִּפּוּר שֶׁל מִיכָאֵל וְשֶׁל דָּנִיֵּאל, ואני נורא מתרגש.

     בשל התכתובת ביני לבין אם לסבית, שתהתה עד כמה הספר יוכל לבטא גם את סיפור משפחתה ומשפחות אחרות ושונות בישראל, נכנסתי ללופ. שאלתי אתכםן מה דעתכםן בנוגע לכך, ואז לקחתי לי כמה ימים לעבד את הדברים, עד שהגעתי לפתרון יפה – להותיר מקום בסוף הספר לכול ילד וילדה שיקראו בו, כדי שיכתבו בו את סיפורםן שלהםן.

     אבל מכיוון שבתהליך החשיבה שעוררתםן עלו בי הרבה מחשבות, הבנתי שעלי לפנות לאנשי מקצוע, מתחום הטיפול הרגשי והפסיכותרפי, שיקראו את כתב-היד ויעירו לי את הערותיהם. ידעתי מיד למי עלי לפנות – לחבריי איתן גילור מלר, מטפל רגשי באומנויות, ולד"ר אילן טבק אבירם, פסיכולוג קליני, שניהם הורים לילדים, שניהם התמודדו ומתמודדים עם אותן שאלות שבניי ואני מתמודדים עמן, ובתוקף היותם  מטפלים גם עם עוד המון שאלות של משפחות אחרות.

     בימים האחרונים קיבלתי מאיתן ומאילן הערות רבות, מדויקות ומחכימות. כדרכי, לא התעלמתי מאף אחת מהן. חזרתי לעבוד על הטקסט ולתקנו בהתאם להערותיהם והארותיהם. הן היו מעמיקות, ומפרות.

     כעת יהיה עלי להעביר אותו שוב לליאורה גרוסמן, העורכת והאם הגדולה של הפרויקט, וודאי גם עמה עוד יהיה לי סיבוב נוסף על כתב-היד, עד שיתגבש למתכונתו השלמה.

     בכול פעם שאני עובד עם עורך או עורכת על ספר, אני נדהם לגלות עד כמה כול תודעה יוצרת המתווספת לתהליך, מאירה את הטקסט באופן חדש. שוב ושוב אני מבין, שמה שאני חשבתי שהוא הסיפור, הוא רק חלקו. שהסיפור השלם חבוי אי-שם מתחת לכתב-היד שאני הוצאתי מתחת ידיי, ועבדתי עליו בלי לאות, וחשבתי שסיימתי אותו. אבל תמיד, תמיד אני מגלה, בעזרת העורך או העורכת שלי, וכעת גם בזכות שני אנשי הטיפול שהסכימו לעזור לי, עוד ועוד רבדים המצויים מתחת לכתב-היד, ורק ההתבוננות בהם וההתמודדות עמם מביאה אותו לשלמותו.

     כאשר עבדתי על "רק אתה" הייתה זו חברתי, עדנה שבתאי, שקראה את כתב-היד והעירה לי מהערותיה. את "שדלץ" קראו שולמית הראבן זכרה לברכה, ועליזה אולמרט, ונתנו לי הערות חשובות. את "מעשה בטבעת" ערכה רונית וייס ברקוביץ' שעשתה בו נפלאות, ואת "כשהמתים חזרו" נטל לידיו פרופ' יגאל שוורץ, שדייק אותו, ואחריו גם עורכת המשנה, נירית קורמן, שבדקה כל מובאה בטקסט, ותיקנה אותי בו הרבה. ואת רוב ספריי אחרי כן קראו גם חברי הסופר מיטשל פייגנבאום, שמסמכי ההערות שלו היו באורך כמה וכמה עמודים, וגיסתי מיכל נתן, וחברתי תמי זילברג, ועוד.

     את "אשת הפיראט היהודי" ו"הנזיר היהודי" ערכה נעה מנהיים, וערכה לשונית אמירה נבו בנימיני, וכבר כתבתי לא פעם, שבלעדי נעה ספריי לא היו נראים כפי שהם, ובלעדי עריכתה המדוקדקת של אמירה, הייתי מאבד הרבה.

     אך לא תיארתי לעצמי שכך יהיה הדבר גם בספר-הילדים החדש שלי. כמובן, גם את ספרי הילדים הקודמים ערכו לי, את "מן הלב של תל אביב" ערך ברוך שראל, ואת "הספר המשונה של מרגוליס" ו"שלום" ערכה יונה טפר. אבל הספר הזה, החדש, מעלה נושא מורכב ומצריך הרבה עיניים. והעיניים טובות בעיניי, וכעת כך גם הטקסט.

     אני נרגש ומלא תודה לכול אחד ואחת מן הא.נשים המעורבים בתהליך יצירתו של הספר הזה, והפיכתו מספר משפחה אישי לספר ילדים שיובא בפני הציבור כולו. עוד ייקח זמן עד שיראה אור, כי אחרי שליאורה תעבור עליו שוב הוא יחזור לעורכת הלשונית, אמירה נבו בנימיני, ולעורך הניקוד, יצחק רפופורט, לבדיקה אחרונה, ובינתיים נתי אקסלרוד מתחילה בסקיצות שחור לבן, ורק אחרי שנסכים עליהן תתחיל לצייר את הספר.

     ייקח זמן עד שהספר הזה יהיה בעולם. אעדכן אתכםן בתהליך. אבל כול אימת שאני מסיים אתו עוד שלב, אני מודה לאלוהים על שהחלטתי להוציאו מתחת ידיי ולהביאו לעולם.

     כיום, במציאות הספרותית והמו"לית בישראל, אף סופר, גם סופר מצליח ועטור פרסים כמוני, לא יכול להוציא לאור ספר מבלי לממנו (אם אינו רומן), בייחוד כאשר מדובר בספר ייחודי כמו זה, על פונדקאות ומשפחה חדשה. זו הסיבה שרובנו מוכרחים לצאת לקמפיין גיוס המונים.

     בגיוס המונים אין מבוכה, יש בו ברכה. במידה והוא מצליח, הוא לא רק מבטיח את פרסום הספר, אלא גם את מכירתו המוקדמת במאות עותקים לבני אדם שבאמת מחכים ומצפים לו. וזו משמעותה העמוקה של התמיכה בקמפיין כזה – אשרור ציבורי לאדם היוצר, שיש מי שמחכים ומצפים ליצירתו.

     נותרו עוד שניים עשר יום בלבד עד לסיום גיוס ההמונים לספר הילדים החדש שלי. בלעדי תמיכתכםן לא אוכל להפיקו. לכן, חשוב לי מאד שתיכנסו עוד היום לקמפיין ותתמכו בו, כול אחד ואחת לפי רצונו.ה ויכולתו.ה. שימו לב, היעד שקבעתי לגיוס ההמונים נמוך בעשרים אלף ₪ מעלות הפקתו של הספר. עשיתי זאת משום שהקמפיין מוגדר כ'הכל או לא כלום'. פחדתי שמא לא אצליח לגייס גם שני שליש מן העלות, ואז יהיה עלי להשלימה ולא אוכל לעמוד בזה. לכן, חשוב שמימון ההמונים הזה, המצוי כעת על 95%, יגיע ל-150% כדי להבטיח את פרסומו של הספר הזה, המרגש מבין ספריי. אשמח אם תעזרו לי בזה.

     תודה,

     אילן שיינפלד.