החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (213).
יש כל מיני דרכים לעשות תשובה, להיטהר ולדבוק בריבונו של עולם. אצלי הייסורים, החרטה וגם התשובה מתחילים ונגמרים בחצר. ועל כך אספר לכם כעת.
בשנה החולפת, כשהייתי בתהליך התחדשות עם יועץ יקר מעמותת ‘פעמונים,’ הסב חברי את תשומת לבי לחשבונות המים והביוב שלי. הוא קבע שסכומי הכסף שאני משלם בהם גבוהים להחריד, וביקש שאבדוק אם אין לי איזו דליפה סמויה בצנרת או תקלה אחרת במערכת ההשקיה הממוחשבת בחצר. בדקתי, והגעתי למסקנה שכנראה השקיתי את החצר יותר מדי. אז צמצמתי את זמן ההשקיה והעמדתי אותו על יום כן ויום לא, לסירוגין, ועל עשר דקות במקום מחצית השעה בכל פעם.
כך עשיתי, ולשמחתי חשבונות המים והביוב אכן ירדו פלאים. שמח וטוב לב רכשתי שתילי עגבניות וזרעי מלון, צנוניות, ברוקולי ודלועים, ושתלתי וזרעתי לאורך חורי הטפטפות, כדי שעם בוא הסתיו יהיה גן הירק שלי כבר מוכן ודשן.
אך להפתעתי הגמורה, ראיתי שהחצר נובשת והולכת. העצים השירו את עליהם, שתילי העגבניות ששתלתי כמשו, ודבר לא נבט בחצר. אמרתי לעצמי, שזה ודאי נובע מן החום הכבד, ואולי כדאי שאחזק את קימוץ ההשקיה בטפטפות באמצעות צינור מים. וכך עשיתי. אחת לשבוע וחצי בערך יצאתי להשקות בצינור את מרחבי החצר.
ובכול זאת, עץ התפוזון הסיני כמש ויבש, גם השיח השופע של הלימונית, שאריות הדשא נעלמו כליל מתחת לשכבת השלכת, ואני לא ידעתי את נפשי.
לבסוף, שלשום, קראתי לשכני יניב, מושבניק לשעבר, מהנדס מכונות ואוהב גינון, וביקשתי שיבדוק את מערכת ההשקיה הממוחשבת שלי. הוא בא בשמחה, פתח את ארון הבקרה, הרים את המחשב, ולהוותי בישר לי, שכול החוטים המחברים בין ששת הברזים המשקים את החצר לבין לב המערכת מנותקים.
“החוטים התייבשו ויצאו כולם מן התושבות שלהם,” קבע.
“אל אלוהים,” הגבתי, “זה אומר שכמעט ארבעה חודשים, כול חודשי הקיץ, החצר שלי לא הושקתה. עכשיו אני מבין למה הלכה והתייבשה.”
אחרי שעזב את ביתי התקשיתי להירדם. כול הלילה התהפכתי על משכבי מייסורים, ייסורי נפש ממש. איך אני, מכול האנשים בעולם, אני שכול כך רגיש לבעלי חיים ולצומח מסביבי, לא שמעתי את שוועת העצים והצמחים בחצר. איך יכולתי להמשיך בחיי, לשתות מדי יום ליטרים של מים, להקפיד למלא כמה פעמים מדי יום את כלי המים של הכלבה, התרנגולות והחתולים, ורק את מצב העצים והשיחים ושתילי הירק בחצר לא ראיתי, לא קלטתי.
זה ייסר אותי מאד, באמת.
אתמול אחר הצהריים, לפני כניסת החג, בא יניב לחצרנו, ובתוך שעה החליף את כול החיווט של מערכת ההשקיה הממוחשבת, וליתר ביטחון גם הפעיל כול ברז ווידא שהיא עובדת. אגב כך גם פתר לי עוד תעלומה. אני לא הבנתי מדוע החלקה המזרחית בחצרי לא מושקית כהלכה. מסתבר שאפיינתי את כול הברזים שיפעלו יחד, וזה לא אפשרי. זה יצר ירידת לחץ כזאת, שהמים לא הצליחו להגיע עד קצה מזרח.
הבוקר התעוררתי בשלוש וחצי. בארבע כבר ישבתי וכתבתי בחוץ. בשש המערכת התחילה לפעול, ובדיוק כפי שקבע יניב, מדי חצי שעה הושקה חלק אחר בחצר. מקומות שכבר שכחו טעמם של מים הרוו צימאונם, ואני הבטתי בזה מאושר, ואז החלטתי לצאת אל החצר ולהכין אותה לשתילה וזריעה מחודשת. כי אם יש משהו שמאפיין אותי, כבן מזל שור, הוא לא רק הקשר שלי לאדמה, אלא גם שאני מאד עקשן.
בשש בבוקר פיניתי גזם של עץ שקמה כחולה שלם, שכרת בעבורי הראל לפני החג, עץ פרא שהשתלט לי על החלקה המזרחית בחצר, ועליו חנקו והרגו כול מה שניסיתי לגדל מתחתיו. אחרי כן גרפתי את עלי השלכת מכול רחבי החצר, ומילאתי בהם ארבע באלות ענקיות. לבסוף גררתי אותן בזו אחר זו אל מחוץ לחצר.
עכשיו אדמת החצר כולה חשופה, מוכנה לעידור זהיר ולשידוד, לפני שתילה וזריעה. נותרו בידיי זרעי דלועים וצנוניות, ברוקולי וכרוב. מחר אסע לרכוש גם שתילי עגבניות חדשים ושקית נאה של זרעי דשא, ובהם אחדש את גן הירק ואת פני החצר.
ובעודי עושה כן, אמרתי לעצמי, שאין כמו יום הכיפורים לעבודה המסוימת הזאת, כי איש אינו יודע מה חטאי השנה (מניעת המים מחצרי), על מה ייסורי (כנ”ל) ובמה אכפר (כל מה שתיארתי לעיל). וכי לחרטה ולמעשה הכפרה והתשובה יש הרבה שערים, ממש כאלה הנמנים בפיוטי יום הכיפורים, בסדר אלפא ביתי, כדי שאף חטא לא ייפקד מן הרשימה. אבל על דבר אחד מחברי הפיוט לא חשבו, על חטא שחטאנו בפניך בבלי דעת בייבוש גן הירק והחצר, ובקיפוד חיי עצים ושיחים ושתילים ונבטים בני יומם, ועל כך, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ, וְנֹאמַר אָמֵן.
