עת תמורה

     לפני שלושה שבועות, בשלושים בנובמבר, פרסמתי כאן את 'הרשימה' שלי, ובה רשימת יעדיי לשלוש השנים הקרובות. כמעט בן-לילה החלו דברים להתרחש. בתחילה קיבלתי הודעה מחברת פייסבוק שאינני מכיר אישית, שמיטה זוגית עם מזרן מחכה לי אצלה, במודיעין, ובקרוב אבוא לקחתה. אחרי כן הייתה לי שיחת  טלפון מרגשת עם אדם, שהתקשר לברר איתי, האם אני אכן רציני בנוגע לרצוני להפסיק לעשן, והציע לי את עזרתו. אמרתי מיד שכן.

     יצחק גוברין, זה שמו, הוא בעלה של יעל, תלמידת כתיבה שלי לשעבר מכרמיאל. היא למדה אצלי ב'אסכולות' בחיפה. שניהם ילידי ארגנטינה, מה שמקרב בינינו עוד יותר. כבר למן הגעתנו הנה, מלווים אותנו יעל ויצחק בקליטתנו כאן. הם המליצו לנו באיזו רשת מזון כדאי לקנות, לאיזה רופא כדאי ללכת, ועוד הרבה. ומכיוון שידעתי, שיצחק עוסק בריפוי מרחוק, ואני נותן בו את אמוני המלא, הסכמתי לנסות את זה.

     מזה שלושה שבועות, בימי חמישי בשעה עשר בבוקר, אנחנו נפגשים. לא פיסית, אף על פי שהמרחק בינינו קצר, אלא דרך סקייפ. אני מתרווח בכורסה הנוחה שקניתי לי לא מכבר, לחדר העבודה שלי, מול המיקרופון והמצלמה, ויצחק מנחה אותי בדמיון מודרך.

     מכיוון שאני נכנס בקלות רבה מאד למדיטציה, לגלי אלפא, אני נפתח להשפעתו ולדבריו, וכבר למן המפגש הראשון שלנו החלו להתרחש אצלי דברים מופלאים. אתחיל במובן מאליו. הפחתתי כבר בשלושים אחוז את צריכת הסיגריות שלי, והתחלתי לעשן רק חצאי סיגריות ולזרוק את השאר. פיתחתי גם מיאוס כלפי העישון. אני משתדל להימנע ממנו בכלל, ומעישון בחדר העבודה שלי בפרט. כשאני מוכרח לעשן אני יוצא החוצה, מצית סיגריה, ולעתים קרובות משליך אותה אחרי כמה יניקות.

     עודני מעשן. תמיד אהיה מעשן. אבל אולי אהיה מעשן בלי סיגריות.

     אך העבודה של יצחק איתי היא הרבה מעבר לעישון. הוא עובד איתי כישות שלמה, מסייע לי להסיר ממני כול מיני דברים מיותרים, התחייבויות ונדרים ושבועות שפג תוקפן ופס זמנן, מגננות ישנות, הסכמות שאין בהן שום תועלת. וההשפעה של זה ניכרת בי באופן העמוק ביותר שניתן לשער. אני נפתח. אני מרגיש שערוצי התקשורת שלי, אלה שחסמתי בתוכי לפני שנים, כי פחדתי מה יגידו עלי – לא אחת התקשרו דורשי טובתי באמת ולכאורה להוריי, בטענה שצריך לאשפז אותי, כי אני מבלה יותר מדי שעות בכתיבה ב'קפה יובל' לשעבר ברמת השרון, או כי אני פתאום מציע לאנשים בגדים באיזה צבע ללבוש או איזה סוג של תה עשבים לשתות כדי להיטיב איתם, או מוסר להם הודעות מעולמות שמעבר, או קורא להם בקלפים – כול הערוצים האלה נפתחים מחדש.

     השבוע גם דיברתי עם עצמי הרבה על מציאת איזון מחודש בין חיי הכתיבה שלי לבין חיי הפרנסה. ודאי לי שפעלתי עד כה באופן בלתי תקין. עבדתי קשה מאוד בהוראה, בעבור שכר ברוטו של 40 שקלים לשעה. זה לא ייתכן עוד. ודאי שלא, כאשר בעריכה אני מרוויח הרבה יותר, וכאשר שכר העבדות הזה מונע ממני יצירה.

     בשלב מסוים השבוע, פתאום התחיל העצמי הגבוה שלי לדבר. הוא דיבר אל אילן שיינפלד, והסביר לו כמה דברים על מהותו ועל האבסורד שבהמשך עבודתו כך. ויהיו לזה תוצאות מדהימות בקרוב.

     אבל החלק המדהים הוא, שאחרי סיום השיחה עם העצמי הגבוה שלי, בכתב, המשיכה היד שלי לרטוט על המחברת, ושרבטה בו מה שראיתי בעיני רוחי, כול מיני נוסחאות מתמטיות התעופפו באוויר, ומיני כתב שאין לי מושג בהם, ואולי הם סתם שרבוטים. אבל משוחרר לגמרי משיפוט שרבטתי את מה שראיתי, וזה נראה כך –

     כשסיימתי, נזכרתי בזיכרון ילדות שכבר חשבתי שנמחק לגמרי מזיכרוני. בגן חובה ובכיתה א' היה לי חבר ילדות ושמו אבריימל'ה. הוא גר ברחוב הזית בנווה מגן, ובסוף כיתה א' עקר יחד עם משפחתו לירושלים. נדמה לי שהיו משפחה דתית ו'התחזקו.'

     כך או כך, בהיותנו בכיתה א', הביא אבריימל'ה איזה יום מחברת דפרון עם שורות לכיתה. המחברת כולה הייתה מלאה בשרבוטים כאלה, והוא הציע לי ללמוד את כתב הסתרים שלו על ידי העתקה מדויקת של מה שנראה כמו סטנוגרמה סתמית.

     ניסיתי את כוחי בזה, וכול אימת שהגשתי בפניו את המחברת, שורת התעתיק שלי מתחת לשורת המקור שלו, כעס עלי ואמר לי שאיני מדייק במלאכת ההעתקה. לבסוף התרגזתי, אמרתי לו שזו אינה שפה, אלא סתם קשקושים חסרי פשר, ודחיתי מעלי את מחברתו.

     השבוע נזכרתי בו. שאלתי את עצמי לאן נעלם, איך נראים חייו כעת, והאם ייתכן, שהילד הזה, אבריימל'ה, היה מתקשר בילדותו. שאולי השרבוטים חסרי הפשר הללו, שהתייחס אליהם כאל שפת סתרים וביקש ללמדני אותה לא היו אלה שיירים של תקשור ישן, מגלגול קודם או מקיום מקביל, שכילד לא היה יכול לפענחם, אלא רק לבטא את הרטט האנרגטי שקיבל, בצורת סטנוגרמות אינסופיות במחברותיו.

     לא סתם אני מספר לכם את הדברים האלה. אני מרגיש שהמפגשים עם יצחק מעבירים אותי מסע בזמן, אל הנער שהייתי פעם, לפני שהתחלתי לעשן, ואל הילד שהייתי בגן חובה ובכיתה א'. אינני יודע איך קוראים לשיטת הטיפול שלו, וגם אין הדבר חשוב בעיניי. מה שמהותי בעבורי הוא האמון ביצחק, והידיעה שזה עובד.

     אספר לכם עוד על כך כשיגיע הזמן.

     ואם מישהו/י מתעניינ/ת בעבודה עם יצחק, שיחפש את Isaac Govrin בחברים שלי בפייסבוק, ויגיד שאני שלחתי אותו:)

     שתהיה לכולכם/ן שבת טובה ונעימה.

נ.ב.

תכף אבא שלי מגיע הנה עם בת זוגו, שזו לה הפעם הרשונה לבקרנו כאן, ועמם גם אחי טל וגיסתי אוסי. לכבוד הביקור אני מבשל כבר שלושה ימים. בישלתי רוסטביף, שעועית צהובה במיץ עגבניות, כרוב אדום מאודה בצימוקים, חצילים ממולאים בבשר טחון וצנוברים, סיר ממולאים נוסף  ובו קישואים, בצל ועגבניות ממולאים, בורשט עם בשר גולש ועצמות מח, כפי שאבא שלי אוהב, עוף בתנור, תפוחי אדמה, עוגת אגוזי מלך ומייפל, סלט כרוב אדום לפי בקשת הילדים וודאי עוד כמה דברים ששכחתי. והבוקר גם השאלתי את מכסחת הדשא מהשכן, ויחד עם הילדים כיסחנו את הדשא וגרפנו את עליהם של העצים הנשירים שכיסו את אדמת החצר. מילאנו חמישה שקי אי-זבל.

איזה כיף שבאים אורחים!

נ.ב.

אם אתם חושבים שהתחרפנתי, ברוכים הבאים למועדון. אני בן 57, וכבר הרבה מדי פעמים אנשים ביקשו להתריע שהתחרפנתי. אז זהו זה. זה נגמר. אני שם על כולם קצוץ, וחוזר לתקשר. בלי פחד ובלי חסימות.