יומן מלחמה (179).
את מקצועי יחסי הציבור למדתי בעצמי ועבדתי בו במשך שנים רבות. אני עושה כעת גם כיום עם הספרים שאני מוציא לאור בעבור אחרים. בעבורי, יחסי הציבור בטוהרתם הם מסירת מידע בין לקוח לבין אנשי ונשות תקשורת. בהתאם, טיבעו של איש המקצוע נמדד באיכות המסירה. שההודעה לעיתונות תהיה בהירה, תכלול את כל מרכיביה ההכרחיים (מי? מה? למה? איפה? ומתי?), תלווה בדוגמה מושכת עין ולב (תקליטור, ספר, סרטון, או המוצר עליו מדובר), וההצעה לכתבה או לראיון תהיה פרי תחקיר מעמיק. לאלה נלווים חוקי התקשורת – השמירה על בלעדיות או על בו-זמניות הפרסום, אי המעבר על חוקי האתיקה של המקצוע, של התקשורת, והחוק בכלל.
אי-שם בשנות השמונים התברר לי שהיו אנשי מקצוע שהרחיבו את המקצוע והפכו אותו למשהו אחר. שלחו ברכות יום הולדת לעיתונאים, עם פרחים או טובין אחרים, השתכשכו עם אנשי תקשורת באירועים, שהם כשלעצמם, בעיצובם, מהווים הקנייה של טובין, מטיולים ועד טיסות דרך משתאות בחצרי רוזנים ומלכים. לא היה ואין דבר רחוק יותר ממני ומתפיסתי את המקצוע מאשר אורח ההתנהגות הזה.
ואז, בשנות האלפיים, כבר הורחב המקצוע עוד יותר, והפך מ'יחסי ציבור' ל'ייעוץ תקשורתי.' שם כבר החלו לעסוק לא במסירת מידע לציבור, אלא בעיצוב תודעתו של הציבור בנוגע ללקוח. זה טשטש את טיב המקצוע והעביר אותו מתחום התקשורת וניהול המידע התקשורתי לתחום התועמלנות, התעמולה, שטיפת המוח והפרחות הספינים.
כל ימי עבודתי במקצוע עסקתי אך ורק בתחומי הערכים והתרבות. ייצגתי יחידים ומוסדות, עמותות וארגונים, שיצרו תרבות לגווניה או ייצגו ערכים שאני מאמין בהם. מעטות ולא מוצלחות היו הפעמים בהם ייצגתי נותני שירותים או עסקים מתחומי הצריכה. לכן גם הורגלתי בגביית תשלום חודשי (ריטיינר) נמוך, בלי קשר לתוצאות.
עתה, עם היוודע קיומה של פרשת קטארגייט, במרכזה עומדים שלושה יועצי התקשורת של ראש הממשלה, זו הזדמנות גדולה בעיניי לחקור את תחום הייעוץ התקשורתי, להבחין בו בין ניהול מידע לבין סילוף מידע, בין קביעת מדיניות חשיפת המידע של הארגון או הלקוח לבין מבצעי תודעה, להכפיף אותו לחוק ולאתיקה וגם לבנות לו מדרג מתאים של תגמול. לכן חשובה בעיניי חקירה ממצה, שתבחן את דרכי ההתנהלות של שלושת יועציו של רוה"מ, ותקבע האם פעילותם עמדה בחוק או חרגה ממנו, האם הייתה אתית אם לאו, והאם התגמול שקיבלו היה סביר, או שמא הפך לדמי בגידה ושוחד.
חקירה ממצה כזו חייבת להתקיים על ידי אנשים המבינים משהו ברזי המקצוע, יחסי הציבור, ובטיב היחסים בין איש יחסי ציבור לבין התקשורת, ובינו לבין הקהל, ולשאול את השאלות הבאות:
- מי שכר את שירותיך?
- מה היה החוזה הכתוב והחוזה הבלתי כתוב ביניכם? האם כל מה שהוסכם ביניכם ניתן בכתב או נקבע על פה?
- מה היה טיב השירותים שהתחייבת להעניק לקטאר?
- האם לפני התחייבותך לקטאר בדקת עם גורם משפטי, פוליטי, מקצועי או אחר האם אין ניגוד עניינים, העולה לכדי בגידה, בין התחייבותך למדינת אויב זו בזמן מלחמה לבין אזרחותך ופעילותך בתחומי מדינת ישראל?
מה התשלום שקיבלת בעבור עבודתך, באילו טווחי זמן ועל פי אילו מדדים נקבע?
שאלות אלה הן שאלות יסוד. מתוכן נגזרות שאלות רבות אחרות, בהתאם לטיב התשובות הראשוניות שתסופקנה בידי הנחקרים, ולטיב הראיות שתיאספנה בידי החוקרים. אבל חקירה כזו היא הכרחית, כדי לבחון האם נעשה כאן מעשה של בגידה במדינת ישראל ובחוקיה, האם נפל ניגוד עניינין בין לקוחותיו השונים של היועץ, ובמקרה זה בין משרד רוה"מ לבין קטאר, האם בכלל ניסה היועץ לגדור את ניגוד העניינים הזה בדרך כלשהי, והיפוכו של דבר – האם העביר מידע מלקוח אחד (משרד ראש הממשלה) ללקוח אחר (קטאר) ולהפך, בתקווה לזכות על כך בגמול כספי ניכר, ואגב כך הפך למרגל או לסוכן כפול.
כאיש יחסי ציבור ותיק אשמח לעמוד לרשות רשויות החוק והאכיפה בשיחה על טיב המקצוע, מעלותיו, חסרונותיו ופיתוייו.
