התנגדות ושמחות אחרות (70).
היום אחר הצהריים ביקר אצלי תלמיד יקר, שסיים אצלי זה עתה קורס מתחילים ותכף מתחיל קורס מתקדמים. מכיוון שעד כה נפגשנו רק בזום, הייתה זו פגישתנו הראשונה פנים אל פנים. אבל קירבה מיידית נוצרה בינינו, שהרי אנו מכירים איש את רעהו מזה שלושה חודשים ויותר.
הוא הסתקרן מאד בנוגע להרגלי הכתיבה שלי. אז סיפרתי לו, שאחרי כמה חודשים של הפסקה, בשל המעורבות שלי במחאה, שבתי לכתוב מדי בוקר, וכתמיד, וכפי שאני גם מלמד את תלמידיי, אני מתחיל במה שיש לי באותו רגע שבו אני ניגש אל דוכן הכתיבה. ביום ראשון ניגשתי אל הדוכן עם מחשבות על הדריכות היתרה המלווה אותי כעת מדי שבוע, בשעה שאני כותב את הנאום שלי להפגנה הבאה, את המתח העצום הנצבר בי עד הגעתי למקום ונאומי, ואז – ההתפרקות המוחלטת של המתח עד כדי רפיון. התחושה הזאת שימשה אותי כדי לכתוב כיצד ראש ועד ארבע ארצות מתכנן חרם איום ונורא שהטיל במאה השמונה עשרה. את הכנותיו לטקס, את דריכותו לקראתו ואת הפורקן והריקות שחש בעקבותיו. הבוקר ניגשתי אל הדוכן עם המחשבה על הביביסטים שהסתערו על קטע קצר מנאומי בעפולה, במוצאי השבת האחרונה. עיתונאי ימין בשם ישי פרידמן פרסם קטע מנותק מהקשרו, וחולל בזה סערה זוטא. אז כתבתי עם זה את תמיהתו וצערו של מישהו שפרנסי הקהילה השמיצו וגידפו והוציאו אותו מכלל חכמי ישראל, אף על פי שהיה חכם כמוהם ואולי עלה עליהם בהבנתו את התורה.
את כול אחד מן הקטעים האלה כתבתי ברבע שעה. זה משך הכתיבה היומי שלי. ואם מתמזל מזלי, הוא נשנה פעמיים כמו הערב. אחרי שהלך מכאן תלמידי והשקיתי עם ילדיי את גן הירק ואת החצר חשתי נחת ורווחה, ועם זה ניגשתי אל מכונת הכתיבה, וכתבתי על תחושת הרווחה הנדירה הפוקדת את אחת מן הדמויות בספרי הבא.
כך אני כותב, אמרתי לתלמיד שלי. אנשים לא מבינים איך הרומנים ההיסטוריים שלי כול כך מלאי חיות, איך אני מצליח לחדור לתודעה וללב של דמויות מן המאות שעברו. אני עושה כן על ידי כך שאני מעניק להן את תחושותיי, את חוויותיי הפיסיות והרגשיות בעולמי, אבל שעה שהן מועברות בלשונן ואל עולמן.
כדי לחזק כעת את כתיבתי, אני מצוי בגרסה השנייה של ספרי הבא, גם הוצאתי את חבילת כרטיסיות התחקיר שלי ושמתי אותן בתיק. כעת אני נושא אותן אתי לכול מקום, ובכול רגע נתון שיש בידי אני בוחר אחת, קורא בה ומזין בה את דמיוני כדי כתיבת הסצנה הבאה. כך, אפוא, אני מטמיע את חומרי התחקיר בטקסט. בסצנה. בתמונה.
ואחרי כן תבוא העבודה האיטית, הנרחבת והמרתקת של סידור התמונות והסצנות האלה לפני סדרן.
כתיבה מצריכה מה שקרוי באנגלית 'סְטָמִינָה.' סיבולת. לא רק סיבולת לב-ראה, אלא סיבולת רגשית ונפשית. היא דרושה קודם כול כדי לעבור את הצנזור הפנימי ולכתוב בהתמדה ובדבקות, יום אחר יום, את הגרסה הראשונה של הסיפור.
אך הגרסה הראשונה של הסיפור היא רק מפת דרכים, גילוי ראשוני על מה הסיפור שלך נסוב בכלל, מי דמויותיו ומה היחסים ביניהן. הכתיבה האמיתית מתחילה בגרסה השנייה ובאלה שאחריה, שאז אתה מוחק פה ופותח שם, חוקר סצנה אחת ומהדק סצנה אחרת. רק אז נגלה לפניך ההיקף האמיתי של סיפורך, והוא תמיד מפתיע, והרבה יותר עמוק ונרחב מכפי שהעלית בדעתך.
הסטמינה נדרשת גם לאורך שנים. שלשום בבוקר הייתה לי פגישת זום עם העורכת שלי, נעה מנהיים. עבדנו בה על קובץ סיפוריי, שיראה אור בקרוב בהוצאת כנרת זמורה דביר, "הסוכנות לתיקון עבר רב שכבתי."
בשלב הראשון הגשתי לנועה שני כתבי יד, שמנו 600 עמודים. אלה סיפורים שכתבתי במשך עשרים שנה. משמע, עשרים שנה הם המתינו בארכיון לזמנם. וזאת, מבלי להזכיר עוד עשרות מחברות כתובות בכתב-יד, שטרם הקלדתי, ואין לי מושג בכלל מה כתבתי בהן.
ביקשתי ממנה שתעשה שלוש ערמות. מה כן, מה לא ומה אולי. אחרי שמיינה את הכול, סיפרה לי על ציר מסוים שהבחינה בו, ועל פיו היא רוצה לטוות את ספרי. כדרכה הפתיעה אותי. לא ידעתי שהציר הזה קיים בהם בכלל. ואז בחרה מתוך מה שאהבה את הסיפורים שנראו לה שייכים לאותו ציר, והעירה לי עליהם הערות, ושלחתי אותן אלי כדי שאעבוד עמן. וכך עשיתי.
ואז באה הישיבה של שלשום, שדיברנו בה על נקודות מסוימות בסיפורים מסוימים, ובמהלכה נעה השמיטה עוד שני סיפורים מן הקובץ, ומה שהתחיל כקובץ של 600 עמודים נשאר כקובץ של כ-150 עמודים בלבד. אבל מהודקים להפליא.
ככה זה. וזה נפלא.
כך גם עשיתי עם ספר-שיריי העומד לראות אור, ונמצא כעת בקמפיין הדסטארט. שמו "מקום אחר אין לי." תחילתו בכך, שלפתע הבחנתי כי מבלי משים כתבתי הרבה שירים בשלוש שנות הקורונה, והמאבק בבלפור ואז בקפלן. הבחנתי גם בכך, שיש איזה מוקד תמטי לכולם. תנועה של התפרקות. פנימית וחיצונית, נפשית ומציאותית. ומרגע שהבחנתי בכך גם הבנתי שיש לי ספר חדש ביד.
הנה קיצור דרך לקמפיין ההדסטארט שלו. אשמח אם תרצו להזמין לעצמכם/ן עותק מראש, ובזה לתמוך בהוצאתו לאור במהרה. הספר כבר ערוך, מנוקד, מעומד ומעוצב ומוכן לדפוס. אך מכיוון שחנויות הספרים כמעט ואינן מחזיקות ספרי שירה חדשים, גם לא מפרי עטי, החלטתי להעמידו קודם כול להדסטארט, כדי להבטיח שיהיה לו קהל קוראים ראשוני. כך אבטיח שלא אוציאו לאור לחינם.
תודה רבה.
