תפילות ותודות.

התנגדות ושמחות אחרות (100).

     לפני שלושה שבועות הוזמנתי לקיים מפגש בכנס הרבנים והרבות ההומניסטיות, שהתקיים בתיכון לאומנויות בירושלים. במפגש סיפרתי על הבית היהודי שגדלתי בו, על הקונפליקט שהתעורר בי בנעוריי, כשהיה עלי להתמודד עם היהדות וההומוסקסואליות, ואיך הדברים הסלימו אך גם הגיעו לפתרונם המבורך בתוכי, עם הולדת בניי.

     במפגש השתתפו כמה עשרות רבות ורבנים הומניסטיים. את חלקם, כמו דובי אביגור ממשגב, גלית מורן אורן מכפר סבא ואלעד ארנון אני מכיר כבר מזמן. במהלך המפגש סיפרתי, שמדי בוקר, בדפי הבוקר שלי, אני כותב תפילה, זוהי למעשה תפילת השמונה עשרה שלי. החבר'ה ביקשו שאשלח להם אותה. התמהמהתי עם זה. הייתי עסוק במחאה.

     עכשיו אתם תרוויחו, כי אשלח אותה לכולכםן:

     "שה' יעזור לכולנו וישמור עלינו כולנו. שייתן לי ולנו בריאות טובה ושלמה, ואריכות ימים והשנים בשלמות הגוף ובצלילות הדעת, פרנסה והכנסה טובה ומיטיבה, איזון תקציבי ושפע מעבר לו.

     שישלח לי בן זוג אהוב הנכון לי, וייתן לי ריכוז, מיקוד, חוכמה, התמדה, הארה, השראה, הקשבה, התבוננות, הכלה, איזון, איפוק, עוז רוח, קור רוח, עוצמה אישית וציבורית, נחישות, נחרצות, דריכות, ערנות, זהירות, ראיית הנולד, גמישות, יכולת לשאת שינויים, תושייה, שמחה, דמיון, יצירתיות, רהיטות, סיפוריות, מחויבות – והצלחה גדולה בכול מעשיי, בארץ ובעולם, בעודי בחיי, כדי שאני ובניי נוכל ליהנות ממנה יחד מיד עכשיו, היום, לעולם ועד, ללא שום מאמץ מצידי, ולמשך זמן רב ככל האפשר, ככל הניתן.

     שישמור על בניי בריאים ושלמים, מוגנים ומאושרים, צומחים וגדלים אל אושרם ואל תכליתם, על אבא שלי, בריא וצלול ושמח, על אחיי, גיסותיי וילדיהם, על חבריי ועל חברותיי ועל כול בית ישראל.

     אמן כן יהי רצון מלפניך, ה' אלוהיי, אמן ואמן."

     את התפילה הזאת אני כותב מחדש מדי בוקר. כאשר מתווספים אתגרים חדשים אל חיי, אני מוסיף בה מלה או יותר, שנועדו ליתן לי כוחות להתמודד עמם. אבל היא כה קבועה, עד שאני זוכרה על פה.

     האלוהים בעבורי הוא הכוח הבורא. אין לו דמות וצלם ואין לו תוקף מוסרי. את הצד המוסרי והרוחני של האל אני בורא בצלמי. הוא ברא אותי בצלמו – ואני בורא אותו מדי יום בצלמי. המשורר יהודה הלוי הקדים אותי בזה בהרבה, וניסח זאת בתעוזה גדולה: "וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ – לִקְרָאתִי מצָאתִיךָ". הוא התכוון למסע אל האל, למסע האמונה. אני הרחבתי זאת לכדי בריאתי על ידי האל ככוח בורא – ובריאתו מתוכי כסמכות מוסרית. כמדומני, זו גם תפיסתה של הפסיכולוגיה, שהחליפה את מקום הדת בחיי האדם בתרבות המערב.

     את התפילה הזאת אני חושף כאן כדי שתתפללו גם אתם/ן. איש איש לאל שבלבבו/ה. אין זה אלוהים יהודי, נוצרי, מוסלמי או בודהיסטי. זהו אלוהי האמונה. הוא נברא מתוכי מדי יום מחדש, מתוך הידיעה, שכוחה של האמונה מזיז הרים, משנה מציאויות, ושראוי לי, כאדם, לברוא מדי יום את העולם בכוח אמונתי ולאור חזוני כאדם.

     ועכשיו, אחרי שכתבתי כל זאת, אני מבקש להודות לכמה א.נשים שהאירו את ימיי בזמן האחרון.

     לאבא שלי, שנוכחותו בחיי ובחיינו מהותית כל כך. ולבניי, מיכאל ודניאל, על האושר הבל-יתואר שאתם מסבים לי, ועל הזכות להיות אבא שלכם.

לאחיי, יאיר, טל ואביב, לגיסותיי ולילדיהם, שטיפלו ומטפלים באבא שלנו במסירות אין קץ, מאז שבר את מפרק הירך, ובדרך להחלמתו המלאה, ברוך השם – מפני שהם קרובים אליו גאוגרפית ממני.

     למי שמלווה אותי כאשת טיפול, ומאירה את עולמי באבחנותיה ובחום ליבה.

     לבחור המשמח את גופי ואת לבי ואת נפשי.

     לנעה מנהיים, לערן זמורה, ליורם רוז, לכל צוות כנרת זמורה דביר – ולאילן צלר – העורכת, המו"לים והסוכן שלי – שמטפלים בספריי ויילדו יחד אתי את ספר הסיפורים החדש, "הסוכנות לתיקון עבר רב שכבתי."

     לליאורה גרוסמן ואפרת לוין-יפה מבית הספר 'מאיירימים', לענת אקסלרוד, המאיירת, לדעתי ממש ציירת, ולעורכת ספרי הילדים בהוצאת כנרת זמורה, יעל מולצ'רסקי – על הליווי את ספר הילדים ההולך ומתרקם, "הסיפור של מיכאל ודניאל", שציור מרהיב עין  נוסף מתוכו, שקיבלתי השבוע, מצורף לדבריי כאן. זכיתי בכן.

     למפיקת הדפוס שלי, שאותיר את שמה חסוי, ולליליה ואיתמר לב ארי, מסטודיו לב ארי לעיצוב, המלווים אותי בכול הספרים הרואים אור בבית ההוצאה שלי, 'שופרא לספרות יפה', וגם, ובמיוחד, על ההשקעה העצומה בסדרת גיליונות ההתנגדות שיזמתי, הנעתי, ערכתי והפקתי עמם מאז אפריל 2023 ועד הנה, האחרון השבוע ממש.

     לסופרות ולסופרים, למשוררות ולמשוררים, שבחרו לעבוד אתי כעורך וכמוציא לאור. העבודה עם כול אחד ואחת מכםן היא מהותית לחיי ולנפשי. תודה לכםן על הזכות ללוות אתכםן במשעולי היצירה ופיתוחה.

     לטל אלפיה, המחנכת הנפלאה של ילדיי, למנהלת בית הספר, אליה זריהן, שלצערי יצאה לחל"ת, ולצוות בית הספר, על הליווי המופלא של ילדי בית הספר ובהם גם בניי.

     לתלמידיי ותלמידותיי, שהמפגש עמםכן פנים אל פנים ועל פי רוב בזום הוא עוגן משמעותי מאד בחיי. בכול פעם שאני פותח את חלון הזום למולכםן אני מרגיש שאני חוזר לחיים, ניטל לרגע מהמולת החוץ. אין לכםן מושג עד כמה זה משמעותי לי בייחוד כעת.

     לחברותיי אורנית כהן-ברק, דנה אלעזר, דינה עזריאל, אדיבה גפן, עמית רוטברד, סנונית ליס, נטליה ויזלטיר, על ההובלה המשותפת של מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים, ולחבריי וחברותיי רונית פלג, ורד לב כנען, רפאל זגורי אורלי, עמית מוטס ושמעון שוקן – על ההובלה המשותפת של מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים יחד עם מחאת הרוח והאקדמיה. עשינו דברים גדולים יחד השנה, ועוד נעשה.

     לחברותיי ולחבריי אורית לרנר, איריס ריקליס, חמי סל, אורנית כהן ברק, על הובלת מחאת עולם התרבות בעצרת שקיימנו יחד.

     לחבריי וחברותיי אסתי זקהיים, ערן קולירין, רועי אזאגי, על הובלת השת"פ עם מחאת הקולנוענים.

     לחן לאופולד, עדי נס ויאיר פלטי מסיירת הרחפנים, שעזרתכם בעיצוב האמנותי של גיליונות ההתנגדות משמעותית כל כך.

     לבני וטלי כרמי מחברת ebook-pro.com, על היחלצותם המיידית להעלאת גיליון ההתנגדות באנגלית השבוע לקינדל אמזון, ללא תמורה ולמען מדינת ישראל.

     לכול המשוררות/ים והסופרות/ים, האמניות/ים והמתרגמות/ים, ששיתפו עמי פעולה במהלך סדרת גיליונות ההתנגדות ובייחוד בגיליון ההתנגדות באנגלית.

     לכול התורמות והתורמים שמאפשרים למפעל הזה להתקיים ולהמשיך בהתמדה.

     לנטלי אדר, ליהודה אדר, לדן פרי, לאופיר גיטלזון, לעמי דרור, לערן שוורץ, לבטי הלפר, ליעל דרוקר, ולכל המתנדבים/ות במטה ובמחסן המחאה על העזרה הרבים שלכם למחאת הסופרותי/ם והמשוררות/ים ובכלל.

     לחבריי וחברותיי ב'דמוקרטים' וב'מבצר הדמוקרטיה' ושאר קבוצות המחאה, שממש נותנים לי חיים, אמונה ותקווה בעתיד הארץ הזאת והמאבק שלנו.

     לחבריי וחברותיי האישיים, שלא אזכיר את שמותיכן במכוון. אתםן יודעיםות שזה כך. בימים שטוב לנו יחד, וגם בימים שקשה, אתם תמיד אתי בלבי. מדי יום ויום ממש.

     לגיא גן-אור, הגנן שתכנן והקים את החצר שלנו לפני שנים,  ועתה, לפני החג, בא עם עוד חבר וטיפל בחצר בהיותי כה טרוד במחאה, וחולל בה פלאים. עשית לי את החג, גיא.

     וגם משהו מקסים אחד. אקט שיווקי. אבל מוצלח.

     השבוע חיפש אותי בדחיפות שליח מחברת שליחויות שאינני מכיר. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אבל הוא התעקש שיש לו חבילה בשבילי. אז הדרכתי אותו איך לנהוג אל הבית שלנו. הוא הגיע, והוציא מן המכונית חבילה עטופה בצורה מושכת עין. זו הייתה חבילה מחברה שאינני מכיר, shooglis, חברה המתמחה כדבריה באריזה "אושר במארזי מתנה, אותם אנו שולחים עד לפתח דלתם של אנשים אהובים בכול רחבי הארץ. אנו מקדישים המון מחשבה בכול פרט ופרט, החל מבחירת האריזה, עיצוב הקופסא, חיפוש אחר המוצרים הכי מקוריים ואיכותיים ברחבי הארץ והעולם, ועד התאמתו של כול מוצר ומוצר בתוך מארז, כך שיספר סיפור של שמחה ואהבה, וייצור חוויה שלמה עבור כול מי שמקבל את המארזים שלנו."

     אכן שפה שיווקית, אבל החבילה הייתה מהממת. היו בה שקיק תה מיוחד לחליטה ומארז בונבוני מוצרט ממרציפן ושוקולד, עוד בונבוני שוקולד לילדים, עוגת דבש, צנצנת דבש, בקבוקון יין לבן ועוד מיני טובין. זה כול כך שימח וריגש אותי, והגיע אלינו כול כך בזמן, שעה שהייתי טרוד 24/7 על הכנת גיליון ההתנגדות באנגלית, ממש מבוקר עד ליל. ואין כמו נחמה מתוקה בשעות ארוכות כאלה של עבודה.

     תודה לכולכםן. אני בטוח ששכחתי עוד המון א.נשים, כמו אנשי ונשות הישוב שלנו, תובל, ועוד א.נשים שעבדתי אתם ועברתי אתם חוויות טובות השנה.

     אבל גם אם לא כתבתי עליכםן אני זוכרםן ומוקיר לכם ולכן תודה בלבי. על סיוע שהגשתם כשהיה צריך, על חיוך, על הזמנה לארוחה.

     אבא שלי תמיד אמר לנו, שאם כול אחד יעשה טוב בחלקת אלוהים הקטנה שלו, יצטרף הטוב ויהיה לטוב שלם. כך חינך אותנו, ועל זה גדלנו.

     כול אחד ואחת מכםן מוכיח זאת היטב.

     ואני מקווה שבדרכי הצנועה גם אני מרבה טוב בעולם.

     ביקשתי לכתוב פוסט של תודות וברכות. והנה, מבלי שתכננתי זאת מראש, ערב ראש השנה הגעתי לפוסט ה-100 שלי בסדרה זו. אין זאת אלא כי יד אלוהים בדבר.

     האלוהים שבליבי.

     שנה טובה.