כבר שלושה ימים שאני בדיכאון. מי שרואה אותי לא יודע את זה, מפני שחונכתי לתפקד ולשרוד בכול מצב. אבל אני בקאנטים. זה התחיל בדאגות פרנסה. המשתתפים/ות בשתי סדנאות הבוגרים והמתקדמים שלי, שתכננתי להסתמך עליהן כפרנסת קיץ, הודיעו לי שהם זקוקים לפגרה, כדי לעבד את כול מה שעברו ולמדו השנה. זה מובן מאליו, ואפילו טוב בעיניי, אבל זה הוריד לי בבת אחת את רוב פרנסת הקיץ והשאיר אותי מבוהל. נשארתי עם סדנה אחת עד יולי, ואז עוד שתיים. אבל רובן כבר שולמו. עלי למצוא מהר מקורות הכנסה, כדי לעבור בשלום את הקיץ הזה, עד אוקטובר, אז הסדנאות הוותיקות שלי תתחדשנה.
אם לא די בכך, מחרתיים אני נכנס לבית החולים בנהריה, לניתוח בכלי דם של רגל ימין, לניקוי שתי סתימות בעורק. כששאלתי על מהלך הניתוח הסביר לי המנתח, שחותכים חתך ברגל, פותחים את העורק, מנקים אותו עם כפית – וסוגרים. עניין של יומיים-שלושה אשפוז, הבטיח לי. אבל, כפי שאתם ודאי משערים לעצמכם, זה מפחיד. החדירה אל הגוף, החשש מזיהומים, מהסתבכויות ומן ההרדמה – הבטיחו לי הרדמה מקומית, מן הגב, מה שאומר שזו הרדמה אפידורלית – ומעצם השהייה בבית חולים ממשלתי, שכידוע יש בו זיהומים, כל זה מטלטל אותי כהוגן.
אני מאוד מקווה שאצא מזה בשלום, ומהר, ואחזור הביתה בריא ושלם לילדים.
הניתוח הזה הכרחי. בחצי השנה האחרונה כבר התקשיתי ללכת, שלא לדבר על אימוני כושר. הסתימות בעורק גרמו לי כאבים איומים מנשוא, דרדרו את מצבי הגופני, ואפילו העליתי כמה קילוגרמים מיותרים כתוצאה מזה. אני מקווה שהניקוי הזה יחזיר אותי אל התלם, ויאפשר לי לחדש את אימוני הכושר שלי כמו שצריך.
בערב שישי נסעתי, במצב רוח שחור, יש לומר, למפגש סופר בחוג של זוגות בבית פרטי ברמת ישי. זה חוג של זוגות חברים, שנפגשים כבר שנים ארוכות, אחת לחודש, מדי חודש עם מרצה אחר. ישבתי איתם, סיפרתי להם את סיפור חיי ויצירתי, והיה נהדר. הם כמובן לא הרגישו את היאוש שכרסם בי. אני יודע להסתירו היטב. אחרי כן נסעתי הביתה דרך הפיתולים החשוכים של כביש 784, נהנה מן האוויר הקר ומן המוסיקה הלילית של גל"צ ושמח במה שהרווחתי באותו ערב, אבל עדיין חרד לבאות.
בשבת ביליתי את רוב היום בגינה. זה הדבר שהכי מרגיע אותי. עקרתי עשבים, גזמתי שיחים הן בתוך החצר והן בכול היקפו של הבית, מילאתי שלוש באלות בעשב ובגזם, והזעתי כהוגן לשמחתי. עשיתי ארבע מקלחות השבת, לא משהו שרננה רז תאהב, אבל הן העידו על עמל ויזע, שרק היטיבו אתי.
אבל היום, מה אגיד ומה אומר, היה קשה לי. כמו מדי בוקר קמתי, טיפלתי בילדים, לקחתי אותם לגן, עשיתי חצי שעה של פעילות ארובית מתונה ומתיחות על מזרן, ואז כתבתי קצת והתיישבתי לעבוד על חומרי התחקיר של הספר הבא שלי. נחתי כראוי בצהריים, ואחר הצהריים הביאו הילדים שני חברים מן הגן, והשגחתי עליהם ואירחתי אותם כמיטב יכולתי. המתוקים שיחקו כדורגל בכיכר הרוח, ואחרי כן גררו מפינת המיחזור כיסא משרדי גדול, ועמלו על פירוקו לגורמים. אני מאוד מעודד את זה, כדי שיפתחו את הכשרים הטכניים שלהם. רק שאחרי כן אנחנו מתווכחים על איסוף כלי העבודה לארון השירות בחצר, ועל פינוי הפסולת חזרה אל פינת המיחזור.
היה להם כיף. אבל כול משך הזמן הזה הרגשתי את ההיספגות הפנימית הזאת בתוך החרדה, והיאוש. והפחד ממה שיהיה עם הכסף והבריאות, הפרנסה והיצירה. וככה קשה לי לחיות, גם אם אני מקפיד להיכנס למיטה עם הילדים, לקרוא להם סיפור, לשוחח איתם ולחבקם עד שיירדמו.
אז הערב עשיתי דבר שלא כמנהגי. לא עשיתי אותו יותר משנה. לקחתי חצי כדור קסנקס, 0.25 מ"ג, כדי להקל על עצמי מעט, כדי לזכות בקצת אוויר.
ואז, ביושבי בחצר, מתרגם עוד קצת חומרי תחקיר, שמעתי קול ברור של זרזיף מים. פתחתי את הפנס של הסמרטפון, בלשתי בין השיחים בחצר וגיליתי שיש לי דליפה משמעותית של ברז המוביל את המים אל תוך הבית. ניסיתי לפתור זאת לשווא. בלית ברירה סגרתי את השיבר הראשי, והזמנתי שרברב למחר בבוקר.
מזל שמחר יש לי ערב שירה גאה בעפולה. אסע לשם בכיף, אקרא משיריי, אפגוש את שז חברתי שלא פגשתי מזמן ועוד הרבה משוררים/ות גאים/ות. אולי ייצא לי מזה חתן ואולי לא, אבל אל בית החולים בנהריה אגיע, למחרת בבוקר, עם תוספת של קצת אדרנלין.
הפתרון היחיד שלי לפרנסה בקיץ הזה, מלבד עריכה, הוא יציאה למסע של מפגשי סופר בבתים פרטיים, במתכונת 'סופר בסלון.' אם יש לכם חוג חברים גדול, ובא לכם לארח אותי בסלון ביתכם בכל אחת ממוצאי השבתות של יולי-אוקטובר, אשמח מאוד. המתכונת היא כזו: כל אורח משלם 50-75 ש"ח כדמי כניסה. זה יהיה שכרי. המארחים מקבלים ספר משלי במתנה ותודה אישית. וכולם נהנים. אם זה מעניין אתכם/ן צרו איתי קשר כאן.
שיהיה לכם/ן לילה טוב. ואם מישהו/י מכם/ן מזדמן לנהריה בימי שלישי-חמישי, הוא יכול לקפוץ לביקור במחלקה הכירורגית. מקסימום יסייע לי לרדת מן המיטה לחצר כדי לעשן:)
תודה נטע
תודה רבה:)
קראתי כל מילה בשקיקה, ואם ככה גם ספרך, הוא שווה קריאה, החלמה מהירה חיים בריאים ומלאים ושלווה הנפש
אילן היי, המילים שלך נגעו לליבי, אני מאמנת אישית בשיטת סאטיה. אם מעניין אותך אתה מוזמן לקבל ממני שיחת הכנה לקראת הבאות ללא תשלום, אני מאמנת גם דרך הסקייפ. בכל מקרה שולחת לך ברכה של אור.
בהצלחה היום בניתוח,בהחלמה ובכלל!
תודה דנה. לילה טוב.
תודה יפה:)
מקווה שתרגיש טוב, ויוסרו הדאגות מלבך, כלכליות ואחרות…
אוי אילן שתהיה בריא ושהפרנסה תהיה מצויה בביתך.
מחזיקה לך אצבעות.
בהצלחה!
שלך,
(קוראת מתמידה של הפוסטים שלך).