كلام بادي. כָּלָאם פָאדִי.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (147).

     הערב, אחרי נאומו המצוין של יאיר לפיד, חשבתי על נאומיו של בנימין נתניהו. כמעט מאליהן עלו בי המלים "כלאם פאדי," בערבית, שמשמעותן - דברים מופרכים או מטופשים, שטויות. בדקתי במילון, הנה המלים הנרדפות ל"כלאם פאדי":  אוּשְׁכִּי בּוּשְׁכִּי, בַּבְּלָ"ט, בָּבְּלָ"ת, בּוֹבְּקֶס, בוקי סריקי, דִּבְרֵי הֶבֶל, דִּבְרֵי סְרַק, דִּבְרֵי שְׁטוּת, דְּבָרִים בְּטֵלִים, דְּבָרִים בְּעַלְמָא, הֶבֶל הבלים, הֶבֶל וריק, הֶבֶל ורעות רוּחַ, זִבּוּלֵי מֹחַ, זִבּוּלֵי שֵׂכֶל, זִיּוּנֵי מֹחַ, זִיּוּנֵי שֵׂכֶל, חַרְטָה בַּרְטָה, נוֹנְסֶנְס, פִּטְפּוּט, פטפוטי סְרַק, פתפותי בֵּיצִים, קַשׁ וגבב, קַשׁ וּגְבָבָה, קִשְׁקוּשׁ, קִשְׁקוּשׁ אֶחָד גָּדוֹל, קִשְׁקוּשׁ מקושׁקשׁ, קַשְׁקֶשֶׁת, שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת.

     תודו שזה מתאר בדיוק את הקש והגבבה היוצאים מפי הנאשם.

     בנאומים ובסרטונים היוצאים כעת מלב המאפליה בקיסריה נראה אדם חבוט, אומלל ומבולבל. ניכר בו שהוא עובד על ריק, בלי שמץ של ביטחון בעצמו או שכנוע עצמי, שהוא מקיים את הטקס, נאומי הסתה ושיסוי על יריביו, מפני שהוא יודע שזה מה שמצופה ממנו, וגם מפני שאינו יודע אחרת. רואים שהוא יודע שהוא הולך ליפול חזק.

     בנימין נתניהו הוא שכיב מרע, גופה פוליטית מהלכת. הוא יודע את זה, וגם תומכיו. אבל הוא משתדל מאד להסתיר את הריקבון שפשה בו, באמצעות השיער הסגול והאיפור, החליפה והעניבה והטון הסמכותי והפסקני שלו. אלא שכול אלה אינם יכולים להסתיר מה שניכר ונגלה לעין מתחת לעפעופיו התכופים ולהבעות פניו. האיש משקר כמו שהוא נושם. הוא יודע שהוא גמר, אבל לא מרפה מן המדינה, מן הציבור ומן הליכוד, מפני שהוא מלא אימה ממה שממתין לו. בבית הכלא וגם בביתו הפרטי. ויש האומרים כי הם היינו-הך.

     נתניהו יודע שהזמן שלו נגמר. והוא נגמר, מפני שאי אפשר לשקר ולכחד, לסכסך ולפלג, להבטיח הבטחות שווא ולנאום נאומי-רהב, לתחמן ולכזב, להסתיר מעשים מפוקפקים ועבירות במשך זמן ממושך כל כך, ועוד לצפות שמישהו יאמין בך, וירצה ללכת אתך כברת דרך. בני אדם אולי מטומטמים, אך לא עד כדי כך שיתמידו להאמין באותה נבלה סרוחה.

     הוא הצליח למשוך כמה עריקים, רק אלוהים יודע איך, ואני מאוד מקווה שעוד נדע, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי ממשלת השינוי. אבל הוא עתיד לגלות, בקרוב מאד, שזה היה נצחונו האחרון, ניצחון פירוס. הממשלה הבאה תורכב בלעדיו, והוא יוטל אל פח האשפה המצחין של אוסף השליטים הנרקיסיסטיים, הדיקטטוריים והנתעבים של ההיסטוריה. שם שמור לו מקום של כבוד.