https://www.youtube.com/watch?v=A4AXsgKaZMs&list=PLCjdat-_mHhkgThRRgw0RCcrBu9U133e7&index=18&t=0s
הבוקר, לפני שבע שנים, יצאתי מפתח ביתי בנווה צדק בדרכי למעבדת הפריון בניו דלהי, כדי לתת שם זרע. בן זוגי עמד בפתח.
“אתה לא אומר לי בהצלחה?” שאלתי אותו.
הוא שתק. גורל יחסינו נחתם ברגע שחציתי את סף הבית.
הגעתי לדלהי. שהיתי בה שבוע. נתתי בה זרע שלוש פעמים. זה היה לי קשה. לבד בעיר הזאת, בחדר מקפיא, מול מסך טלוויזיה עם סרטי פורנו ושבועוני זימה של סטרייטים, וכוס פלסטיק עם מדבקה ושמי כתוב עליה בכתב-יד.
https://www.youtube.com/watch?v=ZOoj7rRMwu0&index=27&list=PLCjdat-_mHhkgThRRgw0RCcrBu9U133e7&t=16s
עברו חודשים. ההודים לא מגלים מאיזה מין העובר, ולכן אפילו לא ידעתי מה ייוולד לי. לכן הכנתי בגדים לבנים ולבנות.
קצת לפני הלידה חלמתי חלום. לא זכרתי מה חלמתי ממנו. זכרתי מתוכו רק שני שמות. מיכאל ודניאל. כשקמתי אמרתי לעצמי, אם חלמתי על שני השמות האלה, סימן שייוולדו לי שני בנים, ואלה יהיו שמותיהם.
מיכאל ודניאל נולדו ב-12.4.12 בשעות 12.12 ו-12.13. בלילה לפני לידתם ישבתי על מרפסת הבית שהתארחתי בו. היה גשום. לפתע התבהרו השמיים, ושתי אלומות אור ירדו מתוכן. ראיתי אותן. הן היו שתי נשמות הודיות חכמות ועתיקות מאוד, הנשמות של בניי.
למחרת, בשעה 12.00, ישבנו גיסתי מיכל ואני בפינת ההמתנה של חדר הלידה. חבשתי כיפה, הוצאתי תהלים מכיסי והתפללתי. כשסיימתי הבנתי שהלידה עוד לא הסתיימה. לכן עצמתי את עיניי ועשיתי מדיטציה. פתאום, בן-רגע, פלחה צמרמורת עזה את גופי מכף-רגל עד ראש.
“זהו, הם נולדו!” קראתי.
בן-רגע נשמעה צווחת עולל. ואחריה עוד אחת.
“איך ידעת?” נדהמה מיכל.
“הרגשתי את זה בכול הגוף שלי,” השבתי לה.
כמה דקות אחרי כן יצא הרופא לברכני. “הכול בסדר אדוני,” חייך אלי.
“כן, אבל מה נולד לי?”
“הו, אתה מאוד מבורך. נולדו לך שני בנים,” השיב. “כעת אני זקוק לשמותיהם.”
“מיכאל ודניאל,” יריתי מיד.
“אתה בטוח, אדוני?”
“כן,” השבתי לו.
לך תסביר לו שחלמת את השמות האלה מראש.
*
חלפו מאז שבע שנים ושש שנים ומחצה מאז הלידה. מיכאל ודניאל שינו אותי ואת חיי. בזכותם גיליתי בתוכי יכולות וכוחות שלא ידעתי שישנם בי, וגם קשיים ושריטות שלא ידעתי על קיומם. בזכותם גם הפכתי מסופר תל אביבי והומו עירוני – לאבא-אימא יחיד לתאומים, הגר בגליל. הם שינו ועודם משנים את חיי ללא הרף. מכניסים בהם מכול וכול – שמחה וייאוש, מכאוב ומתח, וגם אושר גדול, בעיקר אושר גדול. תחושת תכלית, ושלמות פנימית. עשיתי את הדבר הנכון ביותר, בעבורי וגם בעבורם, בזה שהבאתי אותם לעולם.
תודה לתורמת הביצית ולפונדקאית, סימה סן, תודה לדוקטור שיבאני, תודה לאבא שלי, שעוזר לי מאז ועד עתה, לגיסתי מיכל, לאחיי ולגיסותיי, לאילנה, מהדלת ליד, שעזרה לי כול כך הרבה בינקותם, ולכול מי שליווה ועודנו מלווה אותנו מאז. תודה רבה.
את הסרטים האלה, ועוד רבים כמוהם, שעשיתי בתקופת מתן הזרע, ההיריון והלידה, לא חשפתי עד כה בפני איש. כעת, שקהילה הלהט”ב נאבקת על שוויון זכויות בכלל, ובפרט בכול הנוגע לפונדקאות בישראל, הרגשתי שראוי שאחשוף אותו בפומבי. תודה לכם/ן על הצפייה בו. ולילה טוב.
