בשעות האחרונות קרה לי דבר נפלא. הייתי כול כך שקוע בעבודתי, עד ששכחתי מעצמי לגמרי. רק עתה סיימתי לקרוא עבודות של תלמידיי, ולתייק את כול כתבי-היד שהגיעו אלי השבוע לעריכה, ובמהלך עשותי כן שכחתי לגמרי שעלי עוד לכתוב פוסט הלילה, בעברית ובאנגלית.
היום שבת, וזה היה יום כול כך מלא עד שאני בקושי זוכר מה אירע בו. התעוררתי די מטושטש, לא מאלכוהול אלא מהכדור האנטי-היסטמיני שלקחתי אתמול בלילה, אחרי שעה ארוכה שבה גירדתי את עצמי עד מוות, בשל התקף אלרגיה חמור. או שהחתולים גרמו לו, או שהסתיו. למרות שעוד חם פה, הסתיו כבר לגמרי כאן. בערב רוחות נושבות על ההר ונהיה ממש קר.
ואולי קמתי מטושטש מסיבה אחרת. כתבתי אמש עד שתיים לפנות בוקר, ותוך כדי כך גם אפיתי עוגת פרי בחושה רכה לשבת, וצליתי עשרה המבורגרים על הפלנצ'ה, מבשר שהפשרתי לקראת בואו של חבר, שבסוף התברר לי שיגיע הנה רק בסוף השבוע הבא. הקפאתי הכול, ומזל שעשיתי כן.
הבוקר, אחרי שכתבתי את דפי הבוקר שלי, ואכלתי עם הילדים ארוחת בוקר, הם הזמינו הנה את חברותיהן, האחיות מן הבית הסמוך. הם שיחקו למעלה, בעוד אני שואב אבק מן המזרן המשמש אותם בחדר המשחקים. כשסיימתי קפצתי לאימן וביקשתי ממנה לשמור על ארבעם כדי שאוכל ללכת לאימון בחדר הכושר הקיבוצי.
עליתי למקלט הכושר. שמתי מוסיקה קלאסית בסמטרפון המחובר למערכת ההגברה הקטנה במקום, ועשיתי אירובי ומשקלות. כשחזרתי, קראתי לילדים לשוב הביתה, והם השתובבו בבריכה. זיהיתי מיד שזה יהיה כנראה זמן הכתיבה היחיד שיתאפשר לי היום, אז הוצאתי החוצה את מכונת הכתיבה וכתבתי למולם, בעודי משגיח עליהם במים.
הם השתובבו וצהלו במים, בעודי כותב על משפחתו הקפדנית והקשוחה של הגיבור שלי, בספר הבא, ובייחוד על אמו ועל אחותו. שתי נשים צייקניות, קשות מבע, הממיטות עליו חורבן.
הילדים סיימו לשחק במים ויצאו לעוד טיול בחוץ. חבשתי להם כובעים וציידתי אותם בבקבוקי מים. נפניתי לבישול. מכיוון שאני קשוב להנחיותיו של השכן הנטורופת שלי, שציווה עלי לאכול בכול יום קטניות, בישלתי לביבות מנגולד מן החצר עם קמח חומוס, עדשים ירוקות עם ירקות וקוביות תפוחי אדמה לסמוסה, כיסונים הודיים, שהתכוונתי לטגן. אבל בסופו של דבר מיכאל חיסל את תפוחי האדמה הללו כפירה בארוחת הערב.
בדיוק כשסיימתי לבשל הבחנתי בפוסט של אחי טל בפייסבוק. תמונה שלו, עומד ליד פתח הבסיס הצבאי ששירת בו שלוש שנים, ברמת הגולן. מיד התקשרתי אליו והזמנתי אותו ואת משפחתו לארוחת צהריים. מכיוון שאחי טל ואשתו אוסי שניהם בעניין פליאו, שמחתי שיש לי המבורגרים מעולים מוכנים במקרר, והפתעתי אותם במתכון לבראוניז פליאו משל חברתי, תמי סירקיס.
הם באו הנה יחד עם אופיר וזיו, ילדיהם, ובילינו יחד בנעימים. כשנסעו, נפלתי על המיטה לשעה. הילדים נשארו למטה, וצפו בטלביזיה. זה היה מזל גדול, כי אחר הצהריים, אחרי עוד גיחה אל כיכר הרוח למשחק עם חבריהם, אכלו ושמעו אותי קורא להם את 'אצבעונית' ונרדמו מוקדם.
זה היה יום עמוס, ומלא שמחה.
אבל כעת, משסיימתי לעבור על כול כתבי-היד שהגיעו אלי נדהמתי מול מה אני עומד: שישה כתבי-יד של ספרים לעריכה, מתוכם אני כבר מחויב לשני רומאנים ולספר שירה המצוי באמצע עריכתו. מלבדם, התחייבתי לשתי סדנאות כתיבה בתל אביב, ועוד שלוש בגליל. יש עוד איזו סדנה שהציעו לי במרכז הארץ, ועוד אחת בירושלים.
זה טירוף מוחלט. כי עלי בו-בזמן גם להמשיך לכתוב מדי יום את הספר הבא שלי, ולפתח את הרומאנים הקודמים לתסריטים. אני חייב לעשות כן בהקדם, לפני שאחרים יעוטו על חומרי התחקיר שלי ועל עלילותיי ויהפכו אותם לשלהם, כפי שכנראה קורה כעת עם 'מעשה בטבעת.' ועל זה עוד אספר.
להיות אב יחיד לתאומים זה לא צחוק. בייחוד כשאתה סופר פורה ועורך ומורה מוערך. אתם יכולים ממש לעזור לי לעמוד בכול זה, ולצמצם במקצת את המחול המטורף שלי אחרי פרנסה, בתמיכתכם בקמפיין שלי לגיוס המונים, כאן.
https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
לילה טוב ושבוע מבורך.
אילן.