יומן מלחמה (107).
לא צריך לחכות להאג. מעצר מנהלי עכשיו!
יומן מלחמה (107).
הערב נודע כי ייתכן שכבר בימים הקרובים יוציא בית המשפט בהאג צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון, בגין פשעי מלחמה ובהם “גרימת הרעבה כשיטת מלחמה, ופגיעה מכוונת באזרחים”. לכול בר דעת ברור, כי הוצאת צווי מעצר בהאשמות אלה היא בלתי ראויה, בלתי מוסרית וראויה לכול גינוי. מדינת ישראל נקלעה למלחמת חרבות ברזל בלית ברירה, אחרי מתקפת הדמים הרצחנית של חמאס על יישובי העוטף. חמאס הוא שבנה את כוחו ואת נכסיו הצבאיים האסטרטגיים בתוך מוסדות אזרחיים ובקרב אוכלוסייה, כדי להשתמש בה כמגינים חיים על כוחו, שיבטיחו את שרידותו במקרה מלחמה.
עם זאת, ראש ממשלת ישראל הוא שיצר את התעצמות כוחו של החמאס ואפשר את התנאים להתרחשות האסון הזה. זאת, בהפיכה המשטרית שהוא מנסה לחולל, בהתעלמותו מכול האזהרות שהגיעו לפתחו לפני הטבח, במזוודות הכסף שאישר הזרמתן לחמאס, בקונספציה המוטעית שלו לגבי חמאס והרש”פ, בשיטות הניהול הקלוקלות שלו את מערכות השלטון ויחסי ישראל בתבל ובעיקר בהסתה, בפלגנות, בשקרים ובשחיתות שהוא מחולל.
בנימין נתניהו הוא המנהיג הגרוע ביותר שקם במדינת ישראל והמסוכן לה יותר מאויביה. הוא בלתי כשיר לתפקידו, ומצוי בניגוד עניינים עמוק בין מאבקו על חירותו ועתיד משפטו – למול טובת המדינה שעליה הוא מופקד. כפי הנראה הוא גם נבצר ממילוי תפקידו בשל סיבות בריאות המוסתרות מעיני הציבור.
כול אלה היו אמורים כבר מזמן להביא את היועצת המשפטית לממשלה להכריז על אי כשירותו, אי עמידתו בהסדר ניגוד העניינים והדחתו מכהונתו. הימנעותה מלעשות זאת אוזקת גם את ידי בית המשפט הגבוה לצדק מלקבוע כי אכן כך הדבר, ונתניהו מנוע מהמשך כהונתו. אולם, התנהלותו הפושעת לפני המלחמה, וביתר שאת מאז תחילתה, הפגיעה שלו בכול האפשרויות לעסקה שתשיב ארצה את החטופות והחטופים, מיאונו לדון ביום שאחרי בעזה, הפגיעה שלו ביחסי ישראל-ארה”ב, ועוד ועוד – כול אלה מעידים כי נתניהו מהווה כעת סכנה מוחשית איומה לביטחון המדינה.
מכתבי האזהרה ששוגרו אתמול על ידי ועדת החקירה לפרשת הצוללות מתווספים על מסקנות ועדת מירון, ומהווים משקל מכריע בהבנה כי נתניהו הוא סיכון מידי לביטחון המדינה ולשרידותה. כדי להתמודד עם זה, בהיעדר החלטה של היועצת המשפטית לממשלה ושל בג”צ, ישנו כלי אחד, שיכולים שר הביטחון והרמטכ”ל, או ראש השב”כ, לבצע מיד – להכניס את נתניהו למעצר מנהלי.
הערך בוויקיפדיה מסביר, כי מעצר מִנהלי הוא צורת מעצר הנעשית בהחלטה מנהלית על ידי בעל סמכות ברשות מבצעת ולא על ידי בית משפט. המעצר לא נועד לצורך חקירה או משפט ולא לצורך הגנה על העצור. לרוב, מעצר מנהלי נעשה מטעמי ביטחון, בטענה כי העצור עלול לסכן את ביטחון המדינה. […] בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום, אשר מאפשר מעצרים מנהליים רק בזמן מצב חירום לפי חוק-יסוד: הממשלה, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל מעולם, תוקפו של חוק זה לא פג מעולם והוא מאפשר את המעצרים המנהליים. בחוק סמכויות שעת חירום שנחקק ב-1979 נקבעו הקריטריונים למעצרים מנהליים:
- לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לתקופה של עד שישה חודשים אם קיימת סבירות שהחזקת אותו אדם במעצר מסייעת לשמירה על ביטחון המדינה.
- לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המנהלי.
- לרמטכ”ל סמכות לעצור אדם ל-48 שעות.
- על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור.
- דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות.
- ניתן לערער על המעצר בפני בית המשפט העליון.
- לשופט מחוזי ישנה סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים.
- סמכויות שר הביטחון לפי חוק זה אינן ניתנות להאצלה.
- שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק.
אם כן, יש בידי המדינה יכולת להתגונן מפני ראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים חמור, וחשוד באי כשירות למילוי תפקידו. כלי זה חוקי, והוא ניתן להפעלה בכל עת, גם במסגרת ההליך הדמוקרטי, ותוך כדי כך שהעצור זכאי להגנתו בפני בית המשפט. נדמה, כי בשלה העת שראשי הרשות המבצעת – שר הביטחון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ וראש המוסד, ייכנסו אל חדרו של ראש הממשלה בקריה בתל אביב, יודיעו לו כי הוא עצור במעצר מנהלי, וכי מרגע זה ואילך, עד לבירור מעצרו בפני הרשות השופטת – אין הוא יכול להמשיך בניהול המדינה ו/או המלחמה.
אין צורך לחכות לבית המשפט הבינלאומי בהאג. זהו גוף משפטי מוטה לרעת ישראל. אך החוק הישראלי חכם דיו כדי להותיר בידי המדינה ואזרחיה סעד לפעולה נגד ראש ממשלה המסכן את בטחון המדינה, וזהו המעצר המנהלי.
יתכבדו נא, אפוא, שר הביטחון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ וראש המוסד ויבצעו את תפקידם, הן על פי חוק המאסר המנהלי והן על פי סעיף 7א’1 לחוק שירות הביטחון הכללי.
אולי אז תצא היועצת המשפטית מבהלתה, ובית המשפט העליון מזהירותו המופלגת, יכריעו את גורלו של האדם הארור הזה – ובזה יצילו את המדינה היהודית מפני גדול צורריה, ראש הממשלה שלה.
אם כן, יש בידי המדינה יכולת להתגונן מפני ראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים חמור, וחשוד באי כשירות למילוי תפקידו. כלי זה חוקי, והוא ניתן להפעלה בכל עת, גם במסגרת ההליך הדמוקרטי, ותוך כדי כך שהעצור זכאי להגנתו בפני בית המשפט. נדמה, כי בשלה העת שראשי הרשות המבצעת – שר הביטחון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ וראש המוסד, ייכנסו אל חדרו של ראש הממשלה בקריה בתל אביב, יודיעו לו כי הוא עצור במעצר מנהלי, וכי מרגע זה ואילך, עד לבירור מעצרו בפני הרשות השופטת – אין הוא יכול להמשיך בניהול המדינה ו/או המלחמה.
אין צורך לחכות לבית המשפט הבינלאומי בהאג. זהו גוף משפטי מוטה לרעת ישראל. אך החוק הישראלי חכם דיו כדי להותיר בידי המדינה ואזרחיה סעד לפעולה נגד ראש ממשלה המסכן את בטחון המדינה, וזהו המעצר המנהלי.
יתכבדו נא, אפוא, שר הביטחון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ וראש המוסד ויבצעו את תפקידם, הן על פי חוק המאסר המנהלי והן על פי סעיף 7א’1 לחוק שירות הביטחון הכללי.
אולי אז תצא היועצת המשפטית מבהלתה, ובית המשפט העליון מזהירותו המופלגת, יכריעו את גורלו של האדם הארור הזה – ובזה יצילו את המדינה היהודית מפני גדול צורריה, ראש הממשלה שלה.
