[אבישג עמית שפירא]

(א)
זָהִירָה חוֹלֶמֶת עַל תְּאוֹמִים
בֶּן וּבַת
בָּאשִׁיר הִבְטִיחַ לָהּ תְּאוֹמִים
כְּשֶׁיִּתְחַתְּנוּ אִינְשַׁאלְלׇה
בַּקַּיִץ הַקָּרוֹב.

זָהִירָה כּוֹתֶבֶת חִיבּוּר. בְּעִבְרִית
מְדֻויֶּיקֶת וּכְתַב יָד עָגוֹל הִיא
מְסַפֶּרֶת לִי
לַבֵּן יִקְרְאוּ יוּסוּף כָּכָה בָּאשִׁיר רוֹצֶה
לַבַּת הוּא יִיתֵּן לָהּ לִקְרוֹא
סוּסָן כְּמוֹ שֶׁהִיא רוֹצָה.

סוּסָן בְּעַרְבִית זוֹ שׁוֹשַׁנָּה
זָהִירָה אוֹהֶבֶת פְּרָחִים, הִיא כּוֹתֶבֶת,
שׁוֹשַׁנִּים הִיא אוֹהֶבֶת בִּמְיוּחָד.
בַּקַּיִץ הַקָּרוֹב
אִינְשַׁאלְלׇה.

(ב)
הַחִיּוּךְ שֶׁל זָהִירָה מִתְמַלֵּא
הַפָּנִים זוֹהֲרוֹת
בָּאשִׁיר מֵבִיא אוֹתָהּ לַכִּיתָּה בַּבּוֹקֶר
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם עוֹמְדִים בַּפֶּתַח
רָאשֵׁיהֶם נוֹטִים זֶה לְזוֹ
כִּמְעַט צְמוּדִים, "בּוֹקֶר טוֹב מוֹרֶה" הוּא אוֹמֵר לִי,
אֲנִי לֹא הַמּוֹרָה שֶׁלּוֹ אֲבָל הוּא מְנֻמָּס
מַבְזִיק חִיּוּךְ אֵלַיי שֶׁמְּיֹעָד אֵלֶיהָ.
הוּא מְחַכֶּה לָהּ
שֶׁתְּסַיֵּים לִלְמוֹד, אִם רַק נַרְשֶׁה לוֹ
הוּא יֵשֵׁב לְיָדָהּ
כָּל שִׁיעוּר
כָּל הַיּוֹם.

(ג)
אֲנַחְנוּ לֹא מַרְשׁוֹת. זָהִירָה
תַּלְמִידָה מִצְטַיֶּינֶת, עַכְשָׁיו יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם.
בַּמִּבְחָנִים מְקַבֶּלֶת אֶת כָּל הַנְּקֻודּוֹת
לֹא מְאַחֶרֶת אַף פַּעַם
אֶפֶס חִיסּוּרִים. בַּחִיבּוּר הַבָּא הִיא כּוֹתֶבֶת לִי
חָשׁוּב לִי לְהַצְלִיחַ כִּי
בַּעַל שֶׁלִּי רוֹצָה שֶׁאַצְלִיחַ. הוּא עוֹד לֹא בַּעֲלָהּ אֲבָל כָּכָה
הִיא כּוֹתֶבֶת
אֲנִי אֲקַבֵּל מִשְׁפָּחָה חֲדָשָׁה אֲנִי אוֹהֶבֶת מִשְׁפָּחָה חֲדָשָׁה שֶׁלִּי
אֲנִי עוֹבֶרֶת בַּקַּיִץ לָגוּר עִם מִשְׁפָּחָה חֲדָשָׁה שֶׁלִּי
שׁוֹשַׁנִּים פּוֹרְחוֹת בְּלֶחָיֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת
שֶׁמָּחָר הֵם מִתְאָרְסִים.

(ד)
אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם זָהִירָה לֹא בָּאָה
הַיּוֹם הִיא מַגִּיעָה לַשִּׁיעוּר הַשֵּׁנִי.
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת מָה שְׁלוֹמָהּ וְאִם הַכֹּל בְּסֵדֶר
הִיא עוֹנָה בְּסֵדֶר הַטּוֹן קְצָת נִלְהָב מִדַּי,
אֲנִי מְמַלֶּטֶת אוֹתָהּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁל
הַהֲכָנוֹת הָרַבּוֹת לַחֲתוּנָּה. הִיא מְחַיֶּיכֶת
אֲבָל הַחִיּוּךְ לֹא תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא
יוֹדַעַת לָשִׂים עַל זֶה אֶצְבַּע.

בַּחוּץ בָּאשִׁיר מְחַכֶּה.

(ה)
הַמָּקוֹם שֶׁל זָהִירָה רֵיק הַשָּׁבוּעַ. אֲנִי
מְגַשֶּׁשֶׁת בָּוָואטְסַאפּ, הִיא
עוֹנָה סְבִיב חֲצוֹת הוֹדָעָה עֲיֵיפָה.
אַל תִּדְאֲגִי עָלַיי מוֹרָה, הִיא כּוֹתֶבֶת,
מְתַרְגֶּמֶת מַעֲרָבִית תַּרְגּוּם מִילּוּלִי.
הִיא מַבְטִיחָה שֶׁתָּבוֹא הַשָּׁבוּעַ אֲבָל
הַמָּקוֹם צוֹעֵק אַחֶרֶת.

לַוַּואטְסְאַפּ הַבָּא הִיא עוֹנָה לִי
מִייָּד, הָעִבְרִית
מְעוֹרֶרֶת חֲשָׁד, מְשׁוּבֶּשֶׁת.
הַדּוֹדָה שֶׁלִּי הַרְבֵּה חוֹלָה, הִיא כּוֹתֶבֶת,
אֶפְשָׁר תַּגִּידִי בַּמַּזְכִּירוּת.
כְּשֶׁאֲנִי עוֹנָה שֶׁאֲנִי מִצְטַעֶרֶת
בָּאשִׁיר מַקְלִיט הוֹדָעָה.

(ו)
שְׁתֵינוּ לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁזֶּה הַשִּׁיעוּר הָאַחֲרוֹן, אוּלַי
חִיוְורוֹן פָּנֶיהָ יוֹדֵעַ
חִיּוּכָהּ הַמִּתְאַמֵּץ. בָּאשִׁיר מְפַטְרֵל
לְיַד דֶּלֶת הַכִּיתָּה. בַּהַפְסָקוֹת הִיא מְכוּנֶּסֶת
כִּכְנָפַיִים, נִטְמַעַת בְּצִילּוֹ.
לְמָחֳרָת בַּמַּזְכִּירוּת מְסַפְּרִים לִי שֶׁהִיא עוֹזֶבֶת בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ.
שׁוֹשַׁנִּים נְבוּלוֹת דָּם שָׁחוֹר נוֹזֵל מֵהֶן אֲנִי חוֹלֶמֶת וּמִתְעוֹרֶרֶת חֲרָדָה
בְּוַואטְסְאַפּ הִיא כּוֹתֶבֶת שֶׁתַּחֲזוֹר לִלְמוֹד עִבְרִית אַחֲרֵי הַחֲתֻונָּה
בַּחוֹרֶף הַקָּרוֹב.
אֲנִי מַשְׁלִימָה לִי בְּלַחַשׁ:
אִינְשַׁאלְלׇה.

[מאת]

תגובות