[Dafna Feldman]

הי אילן. רק כעת ראיתי שכתבת לי שאלה בתגובה לחריזה בשירים על שחיתות. אני קוראת וקראתי שירה לפני שהתחלתי לכתוב אותה. שורשי השירה שלי מתחילים בספר תהילים, וסידור. הרבה 'הללו' נכתב שם. יהודה אטלס גם על המדף. החלק השני של שורשי השירה, מקורם בשפת האם שלי: דר' סוס אמילי דיקינסון, ויליאם שקספיר, רוברט פרוסט, ג'ק קרואק, ייטס ועוד. בהמשך חיי אמצתי את שירתם של דאנטה 'התופת' , האודיסיאה והאיליאדה, שארל בודלר, שאול טשרנחובסקי וביאליק, עליו חקרתי בעת לימודי 'סוגיות חיים' הנחיית קבוצות טיפוליות בביבליותרפיה תלמודית. במרכז בלאושטיין בירושלים. מאז התיישבו אצלי: יהונתן גפן, ויסלבה שימבורסקה, אווה קלפי, ברטולד ברכט, יחזקאל חבשוש יהודה עמיחי ועוד רבים וטובים. אני חושבת שהרשימה החלקית הזו עונה על הסקרנות לשאלת כמה נחשפתי לשירה שאינה חריזה.
כתבתי כמה שירים ללא חריזה ויש גם כמה שפורסמו. את השירה שאני כותבת אני מכנה הקאה. המוח חושב בחרוזים, השיר עולה במוחי במצלול וחריזה ומקצב שעובר מיד לכתיבה. לעתים החריזה יוצרת את המילים לשיר. זעם וכעס עולים בחרוזים ואני מקיאה אותם על הצג. אינני עושה מניפולציות ואינני מתעקשת לכתוב בחרוזים. זה מה שיוצא מתוכי. וכשתוכי יחליט להפסיק לחרוז, אתחיל לכתוב שירה ללא חריזה. אין לי התנגדות לכאן ולכאן. הראש פתוח והנפש חפצה. והנה עוד שיר, וכן, הוא בחרוזים…

בְּרוּכָה הַבָּאָה אֶל הָאִי\ דפנה פלדמן

עוֹד מְעַט תַּגִּיעִי אֶל הָאִי הַמֻּפְלָא
יֵשׁ לָךְ סַל קַל חָדָשׁ בִּמְקוֹם מִזְוָדָה
מְקַוָּה שֶׁאָרַזְתְּ רֵק בֶּקִינִי תַּחְתּוֹן
כִּי פֹּה יִשָּׁלֵף לָךְ הַצִּיצִי הָמוֹן
כֵּן
אַחֲרֵי הַפְלָגָה שֶׁל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים
שֶׁל בְּחִילוֹת צָרָבוֹת דָּלִיּוֹת וְטְחוֹרִים
נוֹלַד לְךָ יֶלֶד עַכְשָׁו זֶה רִשְׁמִי
בְּרוּכָה הַבָּאָה, יַקִּירָה, אֶל הָאִי
לֹא
אַתְּ לֹא מִתְלוֹנֶנֶת, זֶה מָה שֶׁרָצִית
בָּעֲרָה לָךְ הָרֶחֶם, זוֹ הָיְתָה הַתָּכְנִית
וְכָעֵת אַתְּ בְּהֶלֶם, זֶה לְגַמְרֵי מוּבָן
וְגַם לֹא יָשַׁנְתְּ כְּבָר הָמוֹן הָמוֹן זְמַן
כֵּן
אֲנַחְנוּ בָּאִי יוֹדְעוֹת מָה אַתְּ עוֹבֶרֶת
וָתִיקוֹת הָאִי קוֹרְאוֹת לוֹ טַמְטֵמֶת
כָּל קִיּוּמֵךְ, לִבֵּךְ וְנַפְשֵׁךְ
תָּלוּי בַּוָּלָד שֶׁכָּעֵת בְּחֵיקֵךְ
לֹא
אֵין בָּאִי טִיפִּים אוֹ קְסָמִים אוֹ כִּשּׁוּף
תִּלְמְדִי לַעֲשׂוֹת רַק אֶת מָה שֶׁדָּחוּף
תִּנְשְׁמִי, אֲהוּבָה, זֶה דּוֹרֵשׁ הִסְתַּגְּלוּת
בְּרוּכָה הַבָּאָה אֶל הׇ-אִי- מַהוּת

[Dafna Feldman]

בַּוַעָדָהּ לִשְׁעוֹת לִוּוּי מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן\ דפנה פלדמן

בְּאוּלַם הַהַמְתָּנָה עַשְׂרוֹת לוֹחֲמִים
נִצּוֹלֵי מִלְחָמוֹת מִשְּׁנוֹת הַשִּׁבְעִים
הַשְּׁמוֹנִים וְהַתִּשְׁעִים.
כְּמוֹ פְרִיק שׁוֹאוֹ שֶׁל אֵלּוּ שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחַיִּים
בְּכּׅסְאוֹת גַּלְגַּלִּים, קְטוּעֵי אֵבָרִים אוֹ עִוְּרִים.

אֲנִי עַל סַפְסָל עִם אַבָּא יוֹשֶׁבֶת
וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבִּי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁאִם הָיִיתִי מְחַבֶּרֶת
אֶת הַנּוֹכְחִים בֵּינֵיהֶם
הָיָה נִשְׁאָר בְּאוּלַם הַהַמְתָּנָה
רַק נִצּוֹל אֶחָד שָׁלֵם.

יָשַׁבְנוּ מוּל רוֹפֵא זָקֵן וְחָמוּד
שֶׁשָּׁאַל אֶת אַבָּא, לָמָּה סִעוּד
וְאַבָּא עָנָה וְסִפֵּר עַל הַגְּדוּד
שֶׁהֻצַּב בּוֹ, שָׂם, בַּתְּעָלָה
וְאֵיךְ הַיָּד הִתְעוֹפְפָה
וְהִתְגַּלְגְּלָה
וּמֵאָז הוּא טָרוּד
מֶה עָלָה בְּגוֹרָלָהּ.

(הָרוֹפֵא רַק נָתַן בּוֹ
מַבָּט שֶׁל חֶמְלָה)

אָז לָקַחְתִּי פִּקּוּד וְהִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר
שֶׁאֵינוֹ יַצִּיב וְנִשְׁעַן עַל קִירוֹת
וְאֵין לוֹ יָד מֵהַמִּלְחָמָה
וּבַשְּׁנִיָּה נִקְטְעוּ אֶצְבָּעוֹת
מִפִּגּוּעַ בְּצֻמַּת כִּסּוּפִים
"אָז אֵיךְ אַתָּה מִתְקַלֵּחַ?
אֵיךְ מְנַגֵּב בְּשֵׁרוּתִים?"
ואַבָּא עָנָה שֶׁהוּא כּוֹעֵס על אלֹהִים
וְעַל רַבִּי עֲקִיבָא וְהַמַּגֵּפָה
עַל שַׁמַּאי וְהִלֵּל
וְעַל כִּבּוּשׁ יְרוּשָׁלַיִם וְעָל גָלוּת בָּבֶל
הַרְבֵּה טְרוּנְיוֹת יֵשׁ לוֹ לָאֵל.

וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר אֶת הַבְּכִי
עַל מִי שֶׁהָיָה וְעוֹדֶנּוּ, אָבִי
שֶׁהָיָה לִי לְעֹגֶן וְחוֹף מִבְטָחִים
וְכָעֵת צָרִיךְ לְהַדְגִּים
אֵיךְ חִרְבּוּן מְנַגְּבִים.

בְּאוּלַם הַהַמְתָּנָה עֲשָׂרוֹת לוֹחֲמִים
נִצּוֹלֵי מִלְחָמוֹת מִשְּׁנוֹת הַשִּׁבְעִים
הַשְּׁמוֹנִים וְהַתִּשְׁעִים
אֲנִי עִם אַבָּא בֵּינֵיהֶם עוֹבֶרֶת
וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבִּי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁבְּקָרוֹב יַפְסִיקוּ לָבוֹא הַנֵּכִים
שֶׁל שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים
וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְקַצֵּץ תַּקְצִיבִים.

[Dafna Feldman]

לא הייתה כתיבה מאולצת כלל בשיר. נהפוך הוא.

[Dafna Feldman]

מַסְקְנוֹת הַוַּעֲדָה\ דפנה פלדמן

לְהַלָּן מִמְצָאֵי וַעֲדַת הַחֲקִירָה
לְאִשּׁוּרֵי הַבְּטִיחוּת בְּמֵרוֹן
בְּעִנְיַן הַמְּהַנְדְּסִים שֶׁחָתְמוּ עַל 'עִוֵּר'
רַק כִּי הִבְטִיחוּ לָהֶם הוֹן.

הַמְּהַנְדֵּס X מַקְפִּיד לִטֹּל כָּל בֹּקֶר
וּלְשַׁנֵּן פְּסוּקֵי דְּזִמְרָא
הוּא מִתְפַּלֵּל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים
וּמַקְפִּיד עַל שְׁחִיטָה חֲלָקָה

לַמְּהַנְדֵּס Y טֵלֵפוֹן כָּשֵׁר
וּמִתְפַּלֵּל בְּהָנֵץ הַחַמָּה
הוּא טוֹבֵל בַּמִּקְוֶה כָּל בֹּקֶר
וּמַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה

מְהַנְדֵּס Z הוּא גַּם מוֹהֵל
וְגַם בַּעַל תּוֹקֵעַ
הוּא לְעוֹלָם לֹא יָלִין שְׂכַר עוֹבֵד
וּמַתִּיר נְדָרִים לְמַפְרֵעַ

מַסְקְנוֹת הַוַּעֲדָה, אִם אֵי פַּעַם תּוּקַם
יוֹכִיחוּ שֶׁאֵין אֲשֵׁמִים
הֲלֹא בָּדַקְנוּ בַּצִּיצִיּוֹת וְגִלִּינוּ
שֶׁהֵם כֻּלָּם צַדִּיקִים.

וַאֲנִי מְבֻלְבֶּלֶת וְלֹא מְבִינָה
וְלֹא מוֹצֵאת הִגָּיוֹן
אֵיךְ אֲנָשִׁים עִם יִרְאַת אֱלֹהִים
יְכוֹלִים כָּךְ לַחְתֹּם עַל אָסוֹן

וּבֶן זוּגִי שֶׁגַּם עוֹסֵק
בְּאִשּׁוּרֵי בְּטִיחוּת וּתְקָנִים
שֶׁלֹּא נוֹטֵל וְלֹא מִתְפַּלֵּל
וַאֲפִלּוּ נוֹגֵס בִּשְׁרָצִים
לְעוֹלָם לֹא הָיָה מֵאֲשֶׁר וְחוֹתֵם
וּמְשַׂחֵק בְּחַיֵּי בְּנֵי אָדָם
אֵין לוֹ אוּלַי יִרְאַת אֱלֹהִים
אַךְ יֵשׁ בּוֹ אַהֲבַת אָדָם

[Dafna Feldman]

חֲצוּפָה\ דפנה פלדמן

לְאוֹתָהּ הָאִשָּׁה בַּתּוֹר לַשֵּׁרוּתִים
שֶׁאָמְרָה שֶׁגָּנַבְתִּי כַּרְטִיס שֶׁל נֵכִים
אַתְּ מֻזְמֶנֶת לִחְיוֹת אֶת חַיַּי לְיוֹם אֶחָד
אָז תֵּדְעִי אֵיךְ מַרְגִּישׁ הוֹרֶה לְיֶלֶד מְיֻחָד

לְאוֹתָהּ הָאִשָּׁה בַּתּוֹר לַקָּפֶה
שֶׁדָּרְשָׁה שֶׁאַרְאֶה אֶת כַּרְטִיס הַנֵּכֶה
כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָךְ שֶׁזֶּה לֹא עִנְיָנֵךְ
קָרָאת לִי חֲצוּפָה וּבִקַּשְׁתְּ שֶׁאֵלֵךְ

לָאִישׁ שֶׁעָמַד בַּתּוֹר לַקֻּפָּה
שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּת לֹא נִרְאֵית כְּמוֹ נֵכָהּ
מָה תִּרְצֶה אֲדוֹנִי, שֶׁאֶכְרוֹת אֵבָרִים?
מָה לַעֲשׂוֹת, אוֹטִיזְם, לֹא כָּל כָּךְ רוֹאִים.

אֲנִי בֶּאֱמֶת מִתְנַצֶּלֶת זֶה בֶּאֱמֶת מַכְעִיס
שֶׁהָיִיתִי אַחֲרֶיךָ וְשָׁלַפְתִּי כַּרְטִיס
אֵיךְ הֵעַזְתִּי לַעֲקֹף כָּךְ בַּתּוֹר
אֵין לִי שׁוּם זְכוּת לְנַצֵּל אֶת הַפְּטוֹר

אַךְ אָנָּא, הַמְשִׁיכוּ בְּאוֹתָהּ אֲדִיקוּת
לִתְרֹם כָּל שָׁנָה חַי שְׁקָלִים לְאַלּוּט
וּכְשֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרְכֶם לְשַׁלֵּם בַּקֻּפָּה
אַל תִּשְׁכְּחוּ לָשִׂים עֹדֶף בְּקֻפּוֹת הַצְּדָקָה.

[Dafna Feldman]

הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי\ דפנה פלדמן

יֵשׁ דְּאָגָה שֶׁאוֹתִי מַטְרִידָה
כְּכָל שֶׁאֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת,
מָה אֶעֱשֶׂה בַּיּוֹם בּוֹ אֲגַלֶּה
שֶׁאֵינֶנִּי יוֹתֵר מְדַמֶּמֶת.

זֶה לֹא הַקֶּמֶט אוֹ שְׂעָרָהּ לְבָנָה
מִגַּלֵּי חֹם אֵינֶנִּי חוֹשֶׁשֶׁת.
אַךְ בְּאֵיזֶה תֶּרוּץ אֲנִי אֶשְׁתַּמֵּשׁ
לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת הַמִּפְלֶצֶת.

בְּקָרוֹב לֹא אֶהְיֶה לִפְנֵי אוֹ בִּזְמַן
אוֹ לִקְרַאת אוֹ בַּזְּמַן הַקָּרוֹב,
וְאוֹתָהּ הַלִּילִית שֶׁהָיְתָה שֻׁתַּפְתִּי
תֵּאָלֵץ אוֹתוֹ יוֹם לַעֲזֹב.

אֶקְבַּע לִי זְמַנִּים עַל פִּי כּוֹכָבִים
בְּתֵאוּם עִם זָנִית הַחַמָּה
בָּהֶם מְכַשֵּׁפָה אוּכַל לִהְיוֹת
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לִי סִבָּה.

[Dafna Feldman]

אַבָּא סִפֵּר לִי\ דפנה פלדמן

שֶׁאֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה קָרְאָה לוֹ לְמִטָּתָהּ
וְאָמְרָה לוֹ : זֶהוּ, הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁמִּצְּתָה
נִגְמַר, אֲנִי רוֹצָה לָמוּת, סִיַּמְתִּי עִנְיָנַי
אֵין בִּי צֹרֶךְ וְרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ עוֹד בְּחַיָּי

וְהוּא עָנָה לָהּ: בְּרֶגַע שֶׁתֵּלְכִי אֵלֵךְ אַחֲרַיִךְ
אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת שֶׁאֵין לִי חַיִּים בִּלְעָדַיִךְ
וְכָךְ דִּבְּרוּ כָּל הַלַּיְלָה וְרָקְמוּ אֶת הַתָּכְנִית
וְנִרְדְּמוּ לִפְנוֹת בֹּקֶר שֶׁל זִקְנָה אַכְזָרִית

וַאֲנִי שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁהוּא חַי עֲבוּרָהּ
דָּאַגְתִּי שֶׁתִּחְיֶה, זוֹ מִשְׁוָאָה פְּשׁוּטָה
אֶחָד פְּלוּס אֶחָד שָׁוֶה שְׁנֵי הוֹרִים
לֹא אוּכַל בְּבַת אַחַת לְאַבֵּד שְׁנֵי עֳגָנִים

עַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם חוֹתְרִים תַּחְתַּי
מָה בְּתִכְנוּן? כְּבָר בְּחַרְתֶּם מָתַי?
אֲנִי חוֹקֶרֶת בְּקוֹל קַר וּמַתַּכְתִּי
כְּאִלּוּ שֶׁזֶּה בִּכְלָל לֹא נוֹגֵעַ לִי

הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁעָלַי לַעֲשׂוֹת?
מַשֶּׁהוּ לְאַרְגֵּן? לְתַכְנֵן? לִקְנוֹת?
הַאִם עָלַי לְכַבֵּד רְצוֹנוֹ שֶׁל הוֹרֶה
רַק בִּגְלַל שֶׁזֶּה מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה ?

יִתָּכֵן כִּי הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָמוּת לְמַעֲנוֹ
רַק כִּי הִיא רוֹאָה אֶת הַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ
וְאוּלַי בִּגְלַל שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁהוּא חַי עֲבוּרָהּ
כָּעֵת מְבַקֶּשֶׁת אֶת אֲרוֹן הַקְּבוּרָה

וְאוּלַי זוֹ הַתַּמְצִית שֶׁל כִּבּוּד אָב וָאֵם
לְכַבֵּד , לְשַׁחְרֵר, לְאַפְשֵׁר, לְהִתְנַחֵם
חַיֵּיהֶם שְׁזוּרִים זֶה בָּזוֹ, וְלֹא נִתָּן לְהַתִּיר
כָּל מָה שֶׁנּוֹתַר לִי הוּא רַק לְהוֹקִיר

אֲנִי יוֹדַעַת. וְאָמַרְתִּי מִזְּמַן
אִם תֵּלְכוּ, תֵּלְכוּ יַחַד, זֶה בָּרוּר וּמוּבָן
אֶעֱמֹד כְּמוֹ יַלְדָּה גְּדוֹלָה בְּמִלָּתִי
וְלֹא אֲבַקֵּשׁ שֶׁתִּחְיוּ בִּשְׁבִילִי

[Dafna Feldman]

סְלִיחָה\ דפנה פלדמן

נָא סְלִיחַתְכֶם, הִתְנַצְּלוּתִי הַכֵּנָה
אִרְגּוּנֵי הַזְּכוּיוֹת לְחַיּוֹת
אַךְ טֶרֶם פָּגַשְׁתִּי פָּרָה קְדוֹשָׁה
שֶׁלֹּא רָצִיתִי לִשְׁחֹוֹט

[Dafna Feldman]

שְׁאֵרִית הַפְּלִיטָה\ דפנה פלדמן

בְּרַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת, מַבִּיטָה בַּתִּקְרָה
זֶה יִקַּח כָּמַהּ זְמַן שֶׁיִּקַּח.
יֵשׁ לָךְ זְמַן לְהַרְהֵר
לֹא צָרִיךְ לְמַהֵר
וּמָחָר הַצְּרִיבָה גַּם תִּדְעַךְ.

הֲיִיתֶם כָּךְ פָּעַם, עַל גַּג שֶׁל בִּנְיָן
תָּחַת חֻפַּת כּוֹכָבִים.
הוּא פָּשַׂק אֶת רַגְלַיִךְ
גָּהַר מְעָלַיִךְ
וְזָרַע אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלִיטָה.

זֶה לֹא שֶׁהִכְרִיחוּ, רַק הָיִית צְעִירָה
וְהַזְּמַן לֹא נִרְאָה לָךְ מַתְאִים.
וְרָצִית גַּם לִלְמֹד, וְלָצֵאת לַעֲבֹד
אֲבָל הֵם רַק הָיוּ נְבוֹכִים.

בְּחֻפָּה לְבָנָה, וּבֶטֶן גְּדוֹלָה
בְּשִׂמְלָה שֶׁנִּרְאֵית בָּהּ כְּמוֹ קְרֶמְבּוֹ.
חִיַּכְתְּ לָאוֹרְחִים
הֶעְמַדְתְּ פָּנִים
וְהִכְנַסְתְּ אֶת חַיַּיִךְ לְלִימְבּוֹ

וְתוֹדָה לָאֵל שֶׁפָּתַח אֶת רַחְמֵךְ
וְהֵבִיא לָךְ תְּרֵיסַר יְלָדִים.
וּמַזָּל שֶׁכָּל לֵדָה מוֹלִידָה
מְנוּחָה שֶׁל כָּמַהּ חֳדָשִׁים.

לֹא! אַתְּ לֹא מִתְלוֹנֶנֶת, לָמַדְתְּ מֵאִמָּא
שֶׁלָּמְדָה מֵהָאִמָּא שֶׁלָּהּ.
שֶׁכָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה
זֶה כְּלָל חָשׁוּב בַּתּוֹרָה.

וְשֶׁעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ
זֶה אוֹמֵר, לִפְעָמִים,
לְהַבִּיט בְּתִקְרָה
וְלַחְלֹם כּוֹכָבִים.

[Dafna Feldman]

חֲשׁוּפִית\ דפנה פלדמן
תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה
אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם
אַיָּלָה עִם עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה
כְּבָר מִיַּלְדוּת זֶה נֶחְתַּם.

זֶה קָרָה כְּשֶׁהָיִית עוֹד יַלְדָּה צְעִירָה
וּמֵאָז הוּא נִדְבָּק בָּךְ לָנֶצַח
אַתְּ מִסְתּוֹבֶבֶת עֵרֹם וְעֶרְיָה
מְפַזֶּרֶת סְבִיבֵךְ אֶת הָרֵיחַ

זֶה בְּלִיל שֶׁל רֵיחוֹת שֶׁל אֵדֵי אַלְכּוֹהוֹל
הוּא נִפְלַט מִכָּל תָּא בְּגוּפֵךְ
עֵץ חָרוּב, זֵעָה וְאַפְטֶר שֶׁיב זוֹל
עוֹטֵף אֶת נוֹכְחוּתֵךְ

וּכְמוֹ בְּעוֹלָם בַּעֲלֵי הַחַיִּים
אֶת הָרֵיחַ מִיָּד הֵם זִהוּ
הֵם הִגִּיעוּ בִּשְׁלַל צוּרוֹת וּצְבָעִים
וְאֶת מַזָּלָם הֵם נִסּוּ

וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר לֹא
לַמּוֹרֶה אוֹ לַמְּפַקֵּד
וְלַמַּדְרִיךְ שֶׁאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת אֶת שְׁמוֹ
מֻתָּר לָךְ לְהִתְנַגֵּד

תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה
אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם
אֶת נַפְשֵׁךְ שָׂרַט פֵּדוֹפִיל, יְקָרָה
לְעוֹלָם לֹא תִּהְיִי כְּמוֹ כֻּלָּם

[Dafna Feldman]

בֶּאִלָּה הֲסוּרָהּ בֶּהַסְקָמָה \ דפנה פלדמן
אַתְּ אִישָּׁה בּוֹגֶרֶת, אַתְּ בַּת 14. אָה? מָה ? סְלִיחָה? בַּת 13?
טוֹב, אָז כָּעֵת זֶה בָּרוּר
אַתְּ פָּשׁוּט מַטְעָה אֶת הַצִּבּוּר
מְשַׂחֶקֶת אֶת עַצְמֵךְ יַלְדָּה וּתְמִימָה
כְּשֶׁאַתְּ בְּעֶצֶם מַכְשֶּׁפָה וְלִילִית וְזוֹנָה
וְעַכְשָׁיו אַתְּ מִתְלוֹנֶנֶת עַל מָה שֶׁעָשִׂית
אַתְּ יַלְדָּה- אִישָּׁה לֹא אַחְרָאִית
כִּי שָׁנָה זֶה הָמוֹן, זֶה כִּמְעַט שְׁנָתַיִים,
וְאַתְּ כְּבָר הֶחְלַטְתְּ עַל דְּבָרִים חֲשׁוּבִים בֵּינְתַיִים.
עִנְיָנִים הֲרֵי גּוֹרָל , עַד דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
לְמָשָׁל כַּמָּה שְׂמָלוֹת לַבַּת מִצְווּשׁ לִקְנוֹת.
וְעוֹד דֻּגְמָא לְהַחְלָטָה מַשְׁמָעוּתִית
בָּחַרְתְּ מוּל הַקֵּייְטֵרִינְגּ מָה יֻגַּשׁ בַּתַּפְרִיט
זֶה סִימָן לְאַחַת שֶׁיּוֹדַעַת מָה הִיא רוֹצָה
אַתְּ הֵתַלְתְּ בּוֹ, אַתְּ רָעָה, וְהִטְעֵית בְּכַוָּנָה.
קִבַּלְתְּ הַרְבֵּה הַחְלָטוֹת חֲשׁוּבוֹת בִּשְׁנָתַיִים,
אָז לָמָּה לֹא יָכֹלְתְּ פָּשׁוּט לִפְתֹּחַ רַגְלַיִם?
אַתְּ הֲרֵי רָצִית בַּזֶּה, הוּא בִּכְלָל עָשָׂה לָךְ טוֹבָה
הִסְתַּכַּלְתְּ עַל עַצְמֵךְ לָאַחֲרוֹנָה בַּמַּרְאָה?

עַכְשָׁו אַתְּ בּוֹכָה? אַתְּ מַכְשֶּׁפָה! מָשַׁכְתְּ אוֹתוֹ בֲּאַף
פִּתִּית אִישׁ תָּמִים, מַעֲשֶׂה מְטֻנָּף
זוֹ אַשְׁמָתֵךְ, אַתְּ שִׁקַּרְתְּ אֶת גִּילֵךְ
לוּ יָדַע הָיָה וַדַּאי עוֹזֵב אוֹתָךְ לְנַפְשֵׁךְ
בֵּית הַמִּשְׁפָּט הֶחֱלִיט וְקָבַע
אַתְּ אִישָּׁה בּוֹגֶרֶת, אַתְּ לֹא יַלְדָּה
נֶאֱנַסְתָּ? מָה פִּתְאוֹם, זֶה לֹא מָה שֶׁקָּרָה
אַת רַק בֶּאִלָּה הֲסוּרָהּ בֶּהַסְקָמָה

[Dafna Feldman]

הי אילן

דעתך אכן ידועה.

הייתי רוצה לספר לך איך השירים טווים עצמם כחרוזים בראשי ונבנים מתוכם. הם גם מתנגנים בראשי במשקלים, מקצבים, ובתים. ורק אז נכתבים. הייתי רוצה שתאמין שאף חרוז או בית לא עוקד על מזבח התוכן והמסר. שאף אחד לא אולץ או עוות.

הלוואי והיית מאמין

[מאת]

תגובות