הכורסא של תרזה / עינת ארז
הַפִּנָּה הֶחֱמִיאָה לָהּ.
פִּסּוֹת קַרְנַיִם מִזְדַּנְּבוֹת
שִׁוּוֹ לָהּ מַרְאֶה מְפֻסְפָּס
גַּם לְעֵת עֶרֶב.
בְּצִנְעָהּ הִתְמַסְּרָה לְכֻלָּם.
הִצִּיעָה אֶת כְּרֵסָהּ הַמִּשְׁתַּפֶּלֶת
וְאֶת אַגָּנָהּ הָרָחָב
כְּעַרְסָל, גַּם לַחֲתוּלָה.
אַט אַט דָּהָה עוֹרָהּ.
קְמָטִים הִשְׁתַּקְּעוּ בָּהּ
סִימָנֵי אֶצְבָּעוֹת זָבוֹת בָּלְעוּ
אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה הַמְּנַחֵם.
קַרְסֻלֶּיהָ הִתְכַּהוּ וְסִימָנֵי הַחַבָּלָה
פָּגְמוּ בְּיַצִּיבוּתָהּ. הַזְּמַן פָּצַע,
שָׁלַח אֶת גְּרוּרוֹתָיו גַּם בְּעֵינֶיהָ
(לֹא עָזְרוּ הַטִּפּוּלִים).
וּבְּפִנָּה שֶׁכֹּה הֶחֱמִיאָה לָהּ
קָרְסָה אֶל סוֹפָהּ.
