אִמָּא שֶׁלִּי סִפְּרָה לִי
שֶׁפָּשׁוּט בָּאִים וְיוֹלְדִים.
אֵין צוֹרֶךְ לִלְמוֹד
אוֹ לְהִתְכּוֹנֵן, צָחֲקָה.
הַגּוּף יוֹדֵעַ, פָּסְקָה.
אַתְּ תִּרְאִי,
כְּשֶׁהָרֶגַע יָבוֹא
הוּא יֵדַע.
זֵיעָה לֹא תַּרְטִיב
קָרָה וְאִלֶּמֶת,
שְׂפָתַיִם לֹא יֵחָרְצוּ
יְבֵשׁוֹת וְשׁוֹתְקוֹת,
חֲרָדָה רִאשׁוֹנָה
אֶת הַלֵּב הַמֻּפְתָּע
לֹא תִּלְפּוֹת,
כְּאֵב לֹא יְפַלֵּחַ
אֶת הַגּוּף שֶׁהָיִיתִי
וְלֹא יִקְרַע
קְרִיעָה שֶׁל אֲבֵלוּת
בָּעוֹר הֶעָדִין
וּבַחִיּוּךְ שֶׁבָּכִיתִי.
וְהַשָּׁמַיִם, בַּאֲדִישׁוּת,
יַחֲלִיפוּ עוֹרָם
מִזְּרִיחָה לִשְׁקִיעָה וְשׁוּב,
מֵעַל הָעִיר הָעַתִּיקָה
שֶׁנִּמְתַּחַת מִמּוּל.
פָּשׁוּט בָּאִים וְיוֹלְדִים,
הִיא לִמְּדָה אוֹתִי.
כָּכָה פָּשׁוּט.
כָּכָה הַטֶּבַע.
כָּכָה נָשִׁים.
כָּכָה שִׁקְּרָה לִי.
כָּכָה הִבְטַחְתִּי
שֶׁלֹּא אֲשַׁקֵּר.
