שַׁעַר שְׁתִיקָה // חגית כרמל
נִכָּר עָלֶיהָ שֶׁזְּמַנָּהּ כְּבָר אוֹזֵל
נִכָּרִים גַּם כַּמָּה סוֹדוֹת
וְהַשְּׁתִיקָה,
גַּם הִיא נִכֶּרֶת
עַל כָּל רִקּוּעַ בָּעוֹר.
הַדְּבָרִים עֲלֵיהֶם רָצְתָה לְדַבֵּר,
עַל כָּל מָה שֶׁלֹּא יָכְלָה לְשַׁתֵּף,
כָּל אֶחָד מֵהַתְּחוּשׁוֹת שֶׁרָחֲשׁוּ בְּלִבָּהּ
הִיא אָטְמָה כָּל שָׁנָה
בְּעוֹד סוֹד.
וְהַיּוֹם אִם תִּרְצֶה לִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר
מָה יִמָּצֵא בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי?
הַאִם תֵּאוֹת לָתֵת רְמָזִים?
הַאִם תְּגַלֶּה סוֹדוֹת חֲלוּדִים?
