[איריס צירקין לסקין]

לִחְיוֹת – זֶה בְקַטַן

לִחְיוֹת – זֶה בְקַטַן,
בַפְּסִיקִים בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים, בַּחֲצִי חִיּוּךְ שֶׁל חֲלוֹמוֹת בְּהַקִיץ.
לִחְיוֹת זֶה לְנַסּוֹת, פַּעַם אַחַר פַּעַם, לִשְׂמֹחַ מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁחָדְרָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְהֵאִירָה פַּס בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ קֹדֶם לָכֵן הָיָה צֵל.
זֶה לְהָרִיחַ אֶת הַמַּאֲכָל הָאָהוּב עָלֶיךָ מִתְבַּשֵּׁל,
לִשְׁמֹעַ אֶת הַתָּוִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל שִׁיר וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַתָּוִים הָאַחֲרוֹנִים,
לְנָחָשׁ מִלָּה בְּתַשְׁחֵץ וּלְגָלוּת שֶׁצָּדַקְתָּ,
לְחַיֵּךְ,
וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַחִיּוּךְ מִבִּפְנִים.
לִחְיוֹת זֶה לִלְמֹד אֵיךְ לִשְׂמֹחַ, יוֹם אַחַר יוֹם, עוֹד וָעוֹד וְעוֹד, לַמְרוֹת שֶׁאֶתְמוֹל שָׂמַחְתָּ, לַמְרוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה זֶה כֹּל כָּךְ פָּשׁוּט.
זֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאָה, וְלִקְרֹץ לַבָּבוּאָה בַּמַּרְאָה,
זֶה לִחְיוֹת.
וְלִבְכּוֹת מִדֵּי פַּעַם, וְלָתֵת לִדְמָעוֹת לְצֵאת,
כִּי הַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם בַּחוּץ,
כִּי יַחַד אִתָּם נִשְׁטָף הָעֶצֶב וְהַכְּאֵב.
לִחְיוֹת זֶה לְדַעַת שֶׁהָעֶצֶב קַיָּם,
אֲבָל שֶׁגַּם בּוֹ יֵשׁ יֹפִי,
וְטוֹב.
לְחַיּוֹת זֶה לָתֵת לְעַצְמְךָ אִשּׁוּר לְהִתְקַיֵּם, בְּלִי לְהִצְטַעֵר, בְּלִי לְהִתְנַצֵּל,
לִשְׁאֹף אֲוִיר וּלְמָלֵא אֶת הָרֵיאוֹת,
לִפְתֹּחַ אֶת הָאָזְנַיִם וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַצְּבָעִים, הַגְּוָנִים,
לִרְאוֹת את הַצְּלָלִים הַקְּטַנִּים שֶׁיּוֹצְרוֹת הַגֻּמּוֹת בִּלְחָיַיִם,
אֵת הַנִּיצוֹץ הַקָּטָן הָזָה בְּעֵינַיִם, שֶׁל הִזְדַּהוּת,
וּלְהַרְגִּישׁ,
לְהַרְגִּישׁ הַכֹּל.
אֵת הַטּוֹב, אֵת הָרַע, אֵת הָאַהֲבָה…
לִחְיוֹת זֶה בְּקַטַן,
שֶׁהוֹפֵךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל,
יַחַד אִתְּךָ,
כִּי בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ אַתָּה קָם,
וְאַתָּה עֲדַיִן חַי,
וְיֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת שׁוּב לִלְמֹד,
לְהִתְאַמֵּן,
לְהִתְנַסּוֹת, לִטְעוֹת,
לְהִשְׁתַּפֵּר, לְקַוּוֹת,
לַחַיּוֹת.

[מאת]

תגובות