[נחשון מאיר]

שָׁרָשִׁים חֲשׂוּפִים/ נחשון מאיר

לְכָל אָדַם סוֹדוֹת
כְּמוֹ יְסוֹדוֹת
סְפוּנִים
בְּנִבְכֵי נַפְשׁוֹ.
לְכָל אָדַם שָׁרָשִׁים
כְּמוֹ לָעֵצִים
נְטוּעִים
בְּעִמְקֵי לִבּוֹ
סְמוּיִים מִן הָעַיִן
וּמִתְבָּרְכִים מִן הַנִּסְתָּר
דַּוְקָא.

אַל יַחֲשֹׂף אָדַם שָׁרָשָׁיו
אֶל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
כִּי לֹא כָּךְ הֵם גְּדֵלִים
אַל יְגַלֶּה אָדַם סוֹדוֹ
בְּטֶרֶם עֵת
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים נִסְתָּרִים
שֶׁטּוֹב לָהֶם הַשֶּׁקֶט
הַצְּנִיעוּת.
וְאֵין דָּבָר כּוֹאֵב
מְשָׁרֵשׁ חָשׂוּף
לְכַּף רַגְלוֹ שֶׁל זָר
מִסּוֹד שֶׁמִּתְגַּלֶּה
וְלֹא רוֹאִים בּוֹ אוֹצָר.

[נחשון מאיר]

לָצֵאת מֵהַכֵּן/ נחשון מאיר

כָּל גּוֹזָל עוֹזֵב אֶת הַקֵּן
וְכָל נַעַר יוֹצֵא מֵהַכֵּן.
מַפְסִיק לִהְיוֹת יֶסְמֵּן
מַפְסִיק לַעֲנוֹת אָמֵן
עַל כָּל בְּרָכָה.
רַק צִפּוֹרִים זְקֵנוֹת נִשְׁאָרוֹת בַּכֵּן.
הוּא מַתְחִיל לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁאֵין
וּמוֹרֵד בְּמָּה שֶׁיֵּשׁ
מַפְסִיק לְבַקֵּשׁ
וּמַתְחִיל לִדְרוֹשׁ.
הוּא מְגַלֶּה אֶת הֲלֹא שֶׁלּוֹ.
הוּא בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּנְפֵי נֶשֶׁר
וּפוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו הַשְּׁבִירוֹת,
מְנַסֶּה לָעוּף,
וּמִתְרַסֵּק.
אִמָּא רוֹצָה לְהָגִיב
אֲבָל אַבָּא מְסַמֵּן –
אֵין מָה לְהַגִּיד.
זֹאת דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים
שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲבֹר.
זֹאת דֶּרֶךְ הַצִּפּוֹר.
לָצֵאת מֵהַקֵּן בְּטֶרֶם עֵת
וְלִפֹּל.
וְלָקוּם.
וְלִפֹּל.
וּלְהִלָּחֵם עַל הַכֹּחַ לָעוּף
וְלֹא לָשִׁים לֵב שֶׁהַמִּלְחָמָה עָצְמָה
מַחֲזֶקֶת אֶת הַכְּנָפַיִם.
וְאָז זֶה מַגִּיעַ
וּמַפְתִּיעַ.
וְהַנַּעַר אָמְנָם עוֹזֵב אֶת הַכֵּן
אַךְ כְּמוֹ הַגּוֹזָל
הוּא רַק חִפֵּשׂ מָקוֹם בָּעוֹלָם
לִבְנוֹת כֵּן חָדָשׁ.

[מאת]

תגובות