אַת
הַמִּכְנָסַיִם לֹא נִסְגָּרִים
וְהַבֶּטֶן מִשְׁתַּפֶּלֶת עַד לְקַו הַצַּלָּקוֹת הָאָרֹךְ
שֶׁנֶּחְתַּךְ פַּעֲמַיִם
בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁלוֹשׁ שָׁנִים
אֲבָל כְּשֶׁבִּתִּי בַּת הַשָּׁלוֹשׁ
מְבַקֶּשֶׁת לִלְבֹּשׁ
אֶת שִׂמְלַת הַנְּסִיכוֹת
וְלִשְׁזֹר בִּשְׁתֵּי צַמּוֹת הֲדוּקוֹת
אֶת שְׂעָרָהּ הַמְּתֻלְתָּל בִּפְרָאוּת,
אֲנִי מְטִיפָה לָהּ בְּלַהַט מִיסְיוֹנֵרִי
לְהַתְחִיל בְּגִיל צָעִיר
לְשַׁנֵּן אֶת הַמִּלִּים הַגּוֹאֲלוֹת:
זִכְרִי!
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאַתְּ
כָּכָה זֶה טוֹב.
