[נחמה קרמס]

נחמה קרמס

בַּת זְקוּנִים.

הִתְלַבְּטוּת ;
כְּדַאי, מְסוּכָּן, כֵּן, לֹא…
בְּלִי הוֹרְמוֹנִים מְזָרְזִים ,
מָה שֶׁהַטֶּבַע יַחְלִיט בִּשְׁבִילִי.
הֲרֵי יֵשׁ כְּבָר שְׁנַיִם .
מוּשְׁלָמִים בַּבַּיִת.

וְאָז נוֹצַרְּתְ.

טֵלֵפוֹן מֵהָרוֹפֵא,
מוֹדִיעַ – זוֹ בַּת.
הַגְּדוֹלָה מְאוּשֶּׁרֶת-
אָחוֹת קְטַנָּה-
חֲלוֹם שֶׁהִתְגַּשֵּׁם.

לֵידָה רְגִילָה,
הָרוֹפֵא לְיָדִי,
הָרֹאשׁ מִתְקַדֵּם .
מְבָרֶרֶת , לֹא עוֹמֶדֶת בַּמֶּתַח,
בְּהִירָה כְּמוֹ הַבַּת,
אוֹ כֵּהָה כְּמוֹ הַבֵּן?

וְאָז הִגַּחְתָּ בְּנִיחוּתָא,
הַשֶּׁבַח לְבוֹרֵא הָאֶפִּידוֹרָל,
נִכְרַכְתְּ בְּחִתּוּל,
מִכַּף רֶגֶל וְעַד צַוָּאר,
הוּנַחְתְּ עַל הַשִּׁדָּה.

וְעֵינַיִיךְ מַבִּיטוֹת לְעֶבְרִי,
בְּהִתְעַנְיְנוּת סַקְרָנִית.
עוֹד מְעַט יָשִׂימוּ אוֹתָךְ עָלַי ,
לְמַגָּע גּוּף בְּגוּף,
הַנְּשָׁמוֹת כְּבָר מְאוּחָדוֹת,

וְאֵיזֶה אֹשֶׁר שֶׁבָּאתָ.

[נחמה קרמס]

נחמה קרמס

לְנַסּוֹת שׁוּב

הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הֵבַנּוּ
שֶׁצָּרִיךְ לְפָחוֹת שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת
לִיצוֹר מִשְׁפָּחָה,
הָיָה יוֹם הַמִּיפְנֶה,
הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּנּוּ הַחַיִּים לְתָמִיד.

שָׁנָה אַחַת אֵינְסוֹפִית מֵאָז,
עָשִׂינוּ, חָשַׁבְנוּ וְדִיבַּרְנוּ,
אַךְ שׁוּב וָשׁוּב,
חָזַרְנוּ וְהִתְאַכְזַבְנוּ.
הֶעֱלֵינוּ חֶרֶס בְּרַחְמִי…

וְאָז לְפֶתַע נָבַטְתָּ בִּי,
יַלְדִי הַקָּט,
וְלֹא הָיָה מְאוּשָּׁר מֵאִיתָּנוּ.
הִרְגַּשְׁתָ מִתּוֹכִי אֶת רִיקּוּדֵי הַשִּׂמְחָה,
גִּירְגּוּרִי הָעוֹנֶג, לִיטּוּפֵי הָאַהֲבָה.

כְּבָר לֹא הִבַּטְתִּי בְּקִנְאָה
בְּאִימָּהוֹת עֲמוּסוֹת יְלָדִים,
כְּבָר לֹא עָקַפְתִּי אֶת גַּנֵּי הַמִּשְׂחָקִים.
יְלָדִים רָצִים וּמְצַוְּוחִים-
הָיוּ מַשְׂאַת נַפְשִׁי.

כְּאֵבֵי הַצִּירִים בִּישְּׂרוּ
אֶת מָה שֶׁיְּיַחֲלֵנוּ אֵלָיו.
מוּכָנָה לְכָל כְּאֵב,
מַבְטִיחָה לָשֵׂאת הַכֹּל בִּדְמָמָה,
מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹור בְּשָׁלוֹם..

הֲמוּלָה,
אֲחָיוֹת מַגִּיעוֹת בִּמְרוּצָה,
הָרוֹפֵא מוּזְעָק מֵחֲדַר הַנִּיתּוּחַ,
הַמֶּתַח וְהַחֲשָׁשׁ גּוֹאִים,
עַד שֶׁנִּשְׁמָעוֹת הַמִּילִּים הַצּוֹרְחוֹת:
יֵשׁ כָּאן לֵידָה שְׁקֵטָה.

רִיק קוֹרֵעַ בְּתוֹכִי,
צְלִילָה לְנִבְכֵי הַשְּׁאוֹל
לְלֹא תִּקְוָוה.
אַתָּה מְעַסֶּה אֶת כְּתֵפַי,
מְמַלְמֵל וּמְחַזֵּק-
נְנַסֶּה שׁוּב.

[נחמה קרמס]

לשבת ביחד

כַּמָּה עַגְמוּמִיִּים הָיוּ
הָרְגָעִים,
ֶבָּהֶם יָשַׁבְתִּי לְבַד,
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס,
נוֹסַעַת לַבַּיִת הָרֵיק,
יושבת בכורסא שֶׁלִּי,
מַבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן.

כַּמָּה טוֹבִים וּמֵיטִיבִים
הָרְגָעִים ,
שֶׁבָּהֶם אֲנִי יוֹשֶׁבֶת
אִתָּךְ לַקָּפֶה,
אִתְּכֶם לָאֲרוּחָה ,
אִתְּךָ בְּיַחַד עַל הַסַּפָּה,
לִצְפּוֹת בַּסִּדְרָה שֶׁלָּנוּ.

כורסא מְרֻפֶּדֶת
בִּקְטִיפָה מַרְהִיבָה,
סַפָּה רַכָּה וּמַזְמִינָה,
לִשְׁקֹעַ בְּתוֹכָהּ,
אֲנִי בָּאָה לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל ,
אִם תִּשְׁמֹר לִי מָקוֹם לְיָדְךָ.

[נחמה קרמס]

נטישה

רָצִיתִי שֶׁתֵּשֵׁב אִתִּי לְרֶגַע,
עַל כִּיסֵּא הָעֵץ בַּמִּטְבָּח, שֶׁקָּנִינוּ בְּאִיקֵאָה,
בִּתְחִילַּת דַּרְכֵּנוּ.

רָצִיתִי שֶׁגּוּפְךָ הַמֻּכָּר,
יַסְתִּיר אֶת קִלּוּפִי הַצֶּבַע בְּמוֹטוֹת הַמִּשְׁעֶנֶת,
וּפָנֶיךָ יוּאֲרוּ פִּתְאוֹם.

רָצִיתִי שֶׁנְּדַבֵּר כְּמוֹ פַּעַם,
שֶׁתְּסַפֵּר לִי מָה אַתָּה מַרְגִּישׁ,
וְכַמָּה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

רָצִיתִי שֶׁהַמִּזְוָודָה, הָעֲמוּסָה לְהִתְפַּקֵּעַ,
לֹא תַּעֲמוֹד הָכֵן
לְיַד הַדֶּלֶת..

אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה בְּבֵרוּר,
אֶת הַקִּלּוּף שֶׁל הַצֶּבַע עַל מִשְׁעֶנֶת הַכִּיסֵּא,
שֶׁנִּשְׁאֲרָה גְּלוּיָה.

כַּף יָדְךָ הָאַחַת עַל יָדִית הַדֶּלֶת,
כַּף יָדְךָ הַשְּׁנִיָּיה אוֹחֶזֶת בַּמִּזְוָודָה,
וְאַתָּה יוֹצֵא מֵחַיֵּי.

[נחמה קרמס]

רָצִיתִי שֶׁתֵּשֵׁב אִתִּי לְרֶגַע,
עַל כִּיסֵּא הָעֵץ בַּמִּטְבָּח, שֶׁקָּנִינוּ בְּאִיקֵאָה,
בִּתְחִילַּת דַּרְכֵּנוּ.

רָצִיתִי שֶׁגּוּפְךָ הַמֻּכָּר,
יַסְתִּיר אֶת קִלּוּפִי הַצֶּבַע בְּמוֹטוֹת הַמִּשְׁעֶנֶת,
וּפָנֶיךָ יוּאֲרוּ פִּתְאוֹם.

רָצִיתִי שֶׁנְּדַבֵּר כְּמוֹ פַּעַם,
שֶׁתְּסַפֵּר לִי מָה אַתָּה מַרְגִּישׁ,
וְכַמָּה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

רָצִיתִי שֶׁהַמִּזְוָודָה, הָעֲמוּסָה לְהִתְפַּקֵּעַ,
לֹא תַּעֲמוֹד הָכֵן
לְיַד הַדֶּלֶת..

אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה בְּבֵרוּר,
אֶת הַקִּלּוּף שֶׁל הַצֶּבַע עַל מִשְׁעֶנֶת הַכִּיסֵּא,
שֶׁנִּשְׁאֲרָה גְּלוּיָה.

כַּף יָדְךָ הָאַחַת עַל יָדִית הַדֶּלֶת,
כַּף יָדְךָ הַשְּׁנִיָּיה אוֹחֶזֶת בַּמִּזְוָודָה,
וְאַתָּה יוֹצֵא מֵחַיֵּי.

לשבת ביחד.
כַּמָּה עַגְמוּמִיִּים הָיוּ,
הָרְגָעִים,
ֶבָּהֶם יָשַׁבְתִּי לְבַד,
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס,
נוֹסַעַת לַבַּיִת הָרֵיק,
לָשֶׁבֶת בְּכֻרְסָא שֶׁלִּי,
מַבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן.

כַּמָּה טוֹבִים וּמֵיטִיבִים,
הָרְגָעִים ,
שֶׁבָּהֶם אֲנִי יוֹשֶׁבֶת
אִתָּךְ לַקָּפֶה,
אִתְּכֶם לָאֲרוּחָה ,
אִתְּךָ בְּיַחַד עַל הַסַּפָּה,
לִצְפּוֹת בַּסִּדְרָה שֶׁלָּנוּ.

כֻּרְסָא מְרֻפֶּדֶת
בִּקְטִיפָה מַרְהִיבָה,
סַפָּה רַכָּה וּמַזְמִינָה,
לִשְׁקֹעַ בְּתוֹכָהּ,
אֲנִי בָּאָה לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל ,
אִם תִּשְׁמֹר לִי מָקוֹם לְיָדְךָ.

[מאת]

תגובות