שִׁעוּר
מהמליסה לָמַדְתִּי לָמוּת
ולהיוולד מֵחָדָשׁ בִּמְלֹא אוּנָה.
הַזְּרָעִים לימדוני אֶת הַהֶבְדֵּל
שֶׁבֵּין פוטנציאל למימוש.
השתילים הרכים נָתְנוּ לִי שִׁעוּר
בקסם ובקושי שֶׁל תחילתם שֶׁל חַיִּים,
וּבְכָךְ שמאמציי אֵינָם תְּנַאי מַסְפִּיק לְהַצְלָחָה.
הַדֶּשֶׁא הָפַךְ לִי סֵמֶל להתמדה עיקשת,
לנטיעת עוֹד וְעוֹד שָׁרָשִׁים בְּכָל מָקוֹם אֵלָיו מַגִּיעַ.
הָרַקָּפוֹת לִמְּדוּ אוֹתִי סַבְלָנוּת אֵין קֵץ.
הַפְּרָחִים הַחַד שְׁנָתַיִם לימדוני עַל יֹפִי בַּר חלוף.
ומכולם הזכרתי לְעַצְמִי אֶת שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתִּי,
אֶת הלמות הדופק שֶׁל הַטֶּבַע
