זִקְנָה
אִמִּי מֵעוֹלָם לֹא אָמְרָה אֲנִי זְקֵנָה
בְּעֵת הִתְבּוֹנְנוּת חֲטוּפָה בַּמַּרְאָה
לְעֻמָּתָהּ עַל כָּל קֶמֶט חָדָשׁ שֶׁנֶּחְרַט בְּפָנַי
אֲנִי מַכְרִיזָה בְּקוֹל עָצוּם וְרַב ׳ זָקַנְתִּי ׳
יַלְדָּתִי מְגַחֶכֶת מְקָרֶבֶת פָּנֶיהָ אֵלַי מַתְרִיסָה לְמוּלִי
׳ הַשְׁתַגְעַת, אַתְּ מַדְהִימָה ׳
אוֹ שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת לִי אוֹ שֶׁאִמִּי שִׁקְּרָה לְעַצְמָהּ.
©רונית בכר שחר
