[שחף]

עניין לדאגה / שחף ארז

– הוּא כְּלָל לֹא מַקְשִׁיב
בַּשִּׁעוּר. נִרְאֶה שֶׁבּוֹהֶה בֶּחָלָל
וְחוֹלֵם. יֵשׁ פֹּה עִנְיָן
לִדְאָגָה.

– בְּהֶחְלֵט עִנְיָן לִדְאָגָה
וְחָשׁוּב לָשִׂים לֵב,
הַאִם כְּשֶׁחָזַר יָדַע לְסַפֵּר
לְהֵיכָן הִפְלִיג
וּבְאֵילוּ עוֹלָמוֹת הוּא בִּקֵּר?

הַאִם נֶאֱבָק בְּקַשְׂקַשׂ הַדְּרָקוֹן
אוֹ שֶׁהִרְכִּיב מְכוֹנִית מֵרוֹץ מִקַּרְטוֹן?
וְאוּלַי נִסָּה לִתְפֹּס אֶת יַלְדֵי
הַשָּׂדֶה? אוֹ שֶׁעַל גַּבּוֹ
שֶׁל פאלקור נִשָּׂא?

בְּהֶחְלֵט עִנְיָן לִדְאָגָה וְחָשׁוּב
לָשִׂים לֵב
מָה קָרָה כְּשֶׁחָזַר,
הַאִם הַנִּיצוֹץ בְּעֵינָיו
עֲדַיִין נִשְׁאַר?

[שחף]

לאבד את הבתולין (בין כותלי המחלקה הסגורה)

בְּעֵין הַסְּעָרָה פָּגַשְׁתִּי בְּךָ,
טְרוֹמְבּוֹן מְיֻסָּר. בְּעֵינֶיךָ שְׁבָרִים
שֶׁל אֲדָמָה.

בְּצֵאת הַחַמָּה
אִפְשַׁרְתָּ לִי לָשֵׂאת
בְּיַחַד אִתְּךָ
אֶת הַפְּנִינָה הַשְּׁחֹרָה.

תְּתָאֵר לְךָ, אִינְטִימִיּוּת כָּזוֹ
בֵּין כְּתָלַי הַמַּחְלָקָה הַסְּגוּרָה.

וּכְשֶׁלִּחַשְׁתָּ שֶׁמִּצִּיתָ
סֵרַבְתִּי לְוַתֵּר,
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַצְלִיחַ לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ
וְלִמְשׁוֹת.

אָז הִמְשַׁכְנוּ לְנַסּוֹת
וּלְנַסּוֹת,
אַךְ עֶרֶב אֶחָד (לְלֹא הַתְרָעָה)
נֶאֱלַמְתָּ, חָדַלְתָּ לְעַנּוֹת
אֶת עַצְמְךָ.

בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת
אַחַת הָאֲחָיוֹת בַּמַּחְלָקָה
הֵטִיחָה לְעֶבְרִי:
"שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא בָּתוּל".
וַאֲנִי, מָה
כְּבָר יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת?

נוֹתַרְתִּי לְבַד.
מִתְבּוֹנֵן בְּקֶמֶט הַשְּׁקִיעָה.
בְּעֵינַי שְׁבָרִים שֶׁל אֲדָמָה.

[שחף]

שמינית של חיים
״בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל"
לאה גולדברג, [בכל דבר יש],
בתוך: ׳שאריות החיים׳, ספרית
פועלים, 1971, עמוד 11.

בְּכָל מָוֶת יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל חַיִּים. מִשְׁקָלָהּ רַב, אוּלַי רַב יוֹתֵר
מִשֶּׁבַע הַשְּׁמִינִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת.
שְׁמִינִית שֶׁל חַיִּים
מְכִילָה בְּחַמּוּקֶיהָ עֲתוּדוֹת חַמְצָן,
תִּקְוָה וּפֶלֶא זְרִיחָה.
וְאָזְנָהּ כְּרוּיָה אֶל הָאֲדָמָה,
נִשֵּׂאת בְּקוֹל צִפּוֹר שָׁמַיְמָה,
נִשְׂגֶּבֶת מִן הָאֲחֵרוֹת.

[מאת]

תגובות