[ג׳ני קפואה שנקר]

הַמַּדְרִיךְ לְגִדּוּל עֵץ מֵנִיב מִבְּרֵאשִׁית

סָבָתִי, חֶמְדַּת לִבִּי, אֵשֶׁת אֲדָמָה,
שָׁבָה וְהִשְׁמִיעָה וְלִבִּי הַקָּט גָּמַע:

"לְמַעַן יַכּוּ הַשָּׁרָשִׁים,
מוּטָב לַחְרֹשׁ הָאֲדָמָה,
וּלְאַוְרָר וּלְרַכֵּךְ וּלְהָקֵל עַל הַקְּלִיטָה.
לִשְׁתֵּי רַגְלָיו,
לְרֹאשׁ מוּרָם,
לְלֵב פּוֹעֵם לָבֶטַח גַּם.

מִשֶּׁהִכּוּ הַשָּׁרָשִׁים,
עֵת לְטַפֵּחַ הַנִּיצוֹץ.
גַּם נְדַשֵּׁן בְּרוֹב בְּחֶמְלָה,
לֹא נִתְקַמֵּץ עַל הָעֶדְנָה, הַרְבֵּה עֶדְנָה,
הִיא, הִיא הַסּוֹד לְרַב שִׁפְעָהּ.

וּכְשֶׁעָלִים יְבַצְבְּצוּ וְיֶאֱרַךְ גִּבְעוֹל,
נִתְמֹךְ וּנְחַזֵּק,
נִתַּן לוֹ יָד, נֹאהַב בְּקוֹל.
וּנְלַבֶּה אֶת נִיצוֹצוֹ,
עַד שֶׁיִּבְעַר הוּא מִקִּרְבּוֹ בְּרַב חֶדְוָה.

וּכְשֶׁהַגֶּזַע עַב דַּיּוֹ,
אֲזַי לְאַט נְשַׁחְרְרוֹ.
כָּעֵת נָכוֹן הוּא לַעֲמֹד,
בִּפְנֵי סוּפוֹת עוֹקְרוֹת גְּזָעִים,
שֶׁל אֵלֶּה שֶׁ'חֻשְּׁלוּ' מִבְּרֵאשִׁית".

[ג׳ני קפואה שנקר]

בְּלֵיל הַשְּׂרָרָה | ג׳ני קפואה שנקר

עוֹד מַכְאוֹב מְעַרְטֵל הַתַּרְדֶּמֶת,
מִתְהַדְּקִים שׁוּב כְּבָלִים מְדֻמִּים.
תָּשְׁשָׁה צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ,
מִזְדַּעֶקֶת,
בְּיָדַי העֲמֵלוֹת לָרִיק.

הַדַּעַת מִן הַלֵּב מֻסַּחַת,
בְּכַוָנָה תְּחִלָּה.
אֵין פְּנַאי אֶת הַחֵרוּת לָקַחַת,
אֶשְׂרֹד הַיּוֹם, בִּכְדֵי לָשׁוּב לִשְׂרֹד מחר.

לוֹטֵשׁ עֵינוֹ דּוֹרֵס הַלַּיִל,
צַר עוֹלָמִי אֵינוֹ חִידָה,
אַף הַמֻּצְנָע בְּהַגִיגַי,
שָׁמוּר לי רַק לְעֵת עַתָּה.

וּבְלִבִּי הַפֶּתִי תָּם,
עוֹד מְרַצֵּד הָאוֹר, נוֹבֵעַ.
לִרְדֹּף הַחֹשֶׁךְ אֵין עוֹזֵר,
בְּאוֹר אֱמֶת יֻכְרַע הָאַיִן הַגּוֹוֵעַ.

[ג׳ני קפואה שנקר]

תודה רבה על התגובה, אילן.
מסכימה מאוד עם דבריך, הלוואי שהסיבה לערפול הייתה נעוצה בשפה הגבוהה, האמת היא שהדבר נובע מבחירה (לא חופשית)
לא להעביר ביקורת בוטה וגלויה.
תקוותי היא שדווקא משום כך השיר יוכל להגיע ליותר קוראים, שאולי יוכל, כמו סוס טרויאני, להכנס לתוך יותר שכלים מכותרים חומות, שאולי יוכלו להתחבר אליו, כל אחד בדרכו, וכאשר יפגשו בסיטואציה
שמתאר השיר הוא יתמוך ויחזק תחושתם האינטואיטיבית שלא כך הדברים אמורים להתנהל, ואולי אף יביא אותם למעשה לטובת שינוי.

[ג׳ני קפואה שנקר]

שלום אילן,
תודות רבות על תגובתך ושמחה על כך שניתן לחוש נוכחותה של סבתי בשיר.
בשיר הזה מועברת גם ביקורת (אולי סמויה מידי) על הדרך הנוספת שבה ניתן לגדל הילדים, והינה באמצעות מה שקרוי היום "חישול", על ידי יצירה מכוונת של תנאים שמקשים על הילדים או על ידי מניעה מכוונת של מתן סיוע (כשהדבר דרוש כמובן – כמו למשל שליחת ילדים מסויימים למסגרת ה'רגילה' מתוך אידיולוגיה של חישול ולא כי המסגרת תואמת את צרכי הילד).
הביקורת הזו באה לידי ביטוי בבית האחרון, בו אני מנסה להדגיש שמי ששורשיו נקלטו כראוי ונתמך דיו (אך לא מידי) במהלך הצמיחה יעמוד בפני הסופות, שבמקביל עוקרות את העצים שחושלו מתחילת תהליך הגדילה שלהם, ולכן תהליך הקליטה והצמיחה שלהם לא אפשרו להם לייצר עוגן והיאחזות טובה בקרקע.
התלבטתי ביני לבין עצמי ולבסוף החלטתי להעלות את הנושא בצורה מכוונת דווקא בשורה האחרונה של הבית האחרון, מכיוון שעד אז מרבית הקוראים בוודאי יסכימו אינטואיטיבית עם הכתוב, בעוד שהשורה האחרונה עשויה לגרום להעלאת שאלות בנוגע לדרך גידול זו או אחרת.

[מאת]

תגובות