זכרון השואה הולך ונעלם. אלה שהיו מבוגרים בזמן המלחהמ כבר אינם, ומי שנשאר הם הילדים ששרדו, והיום הם כבר סבים וסבתות לילדים באותו גיל שבו נאלצו הם עצמם להתמודד עם הזוועה.

הסיפור של סבתא ילדה
₪39.00
זכרון השואה הולך ונעלם. אלה שהיו מבוגרים בזמן המלחהמ כבר אינם, ומי שנשאר הם הילדים ששרדו, והיום הם כבר סבים וסבתות לילדים באותו גיל שבו נאלצו הם עצמם להתמודד עם הזוועה.
איך מעבירים את הזכרון באופן חי? איך מסבירים לנכדים את עולם הזוועה, כדי שיידעו, כדי שיזכרו, וכול זאת מבלי לערער את בטחונם?
אלה שאלות, שרבים מאיתנו מתמודדים עימן מדי יום. תשובה אחת כבר ודאי ברורה לכול: אין להסתיר. אין להדחיק. חשוב שכול משפחה תספר לילדיה את קורותיה, כדי שהילד לא יגדל לתוך חור שחור של אי-ידיעה. מוטב לספר את האמת, בזהירות ובאופן מאוזן, דרך סיפורה האישי של המשפחה, מאשר להותיר את הילד בחלל ריק.
כזאת ניסו לעשות סוזנה ודפנה רווה, אם ובתה, בספר שכתבה סוזנה ואיירה בתה דפנה.
סוזנה למדה בירושלים ספרות אנגלית ובלשנות, לימדה באוניברסיטה מספר שנים ולאחר מכן נסעה לאיטליה עם חיים, בעלה, ודפנה. כאשר חזרה ארצה שינתה כיוון ולמדה עבודה סוציאלית. באחת עשרה השנים האחרונות, עד ליציאתה לפנסייה, עבדה כמטפלת אישית ומשפחתית בארגון "עמך."
דפנה שוונוולד (רווה), בתה של סוזנה, היא מאפרה בעיסוק בתחוםה פסיכיאטרי מזה כ-15 שנה.
הספר זכה להצלחה בינלאומית ונדפס בשפות שונות.
שנה | 2004 |
---|---|
שם הסופר | סוזנה רווה ודפנה שונוולד |
מספר עמודים | 14 |
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.