כרת הוא העונש החמור ביותר בעולמה של היהדות. הוא הדהד בתודעתי מאז היותי ילד. קריאת ספר בשם זה היא סוג של התרה. התרה מפחד, התרה ממכאוב. "כרת" הוא המשך ל"תשליך". הוא מתיר את האשם – באמצעות האהבה. ספרים טבעם לבוא אחרי כלות הדברים. אני מקווה כי ספר זה לא יכאיב לאיש.
כך כתב אילן שיינפלד בכריכה האחורית של ספרו, שבו חשף את מערכת יחסיו הארוכה עם בן זוגו דאז, הצלם עדי נס, ואת יחסיו המורכבים אך מלאי האהבה עם הוריו.
משה אופיר, מאזניים –
"'כרת', ספר שיריו החדש של שיינפלד, הוא לא עוד ניסיון להוליך את הארוטי אל הרליגיוזי. השיר הכרות מן הממד הדתי הוא אפוא ארוס נטו אם יש להשוותו למשוררים שנגעו בשירה הארוטית בדור האחרון, דומני שהוא עולה עליהם. הוא מגוון וסוחף יותר מיונה וולך הארוטית, הוא עשיר ועמוק יותר משיריו של אהרן שבתאי"
יוסי שריד, ידיעות אחרונות –
"אני ממליץ על 'כרת' – ספר השירים של אילן שיינפלד. תחם האיום כרת, העונש החמור מכולם בתרבות היהודים, יורדים השירים המצוינים האלה אל שורש האשם ומתירים אותו. ההצצה אל עולם מיוסר, שהיא גם מכאיבה וגם משחררת"