יום הזיכרון ויום העצמאות ה-75 מתקרבים מלוּוים בתחושת יראה ומועקה.
השנה, שנת השבעים וחמש לייסודה של מדינת ישראל, היום הנורא הזה – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל – מתקיים באווירה קשה בשל מחלוקת המפלגת את הארץ, בין תומכי החקיקה המשפטית – לבין מתנגדיה, הרואים בה הפיכה משטרית.
צל המחלוקת מעיב על טקסי יום הזיכרון. ישנן משפחות שביקשו מן הפוליטיקאים להדיר רגליהם מבתי העלמין הצבאיים, ואחרות המפצירות בזולתן לא לערב בין מחאה לבין שכול. מעולם לא עמדנו במצב שבו ישנן משפחות שכולות, התוהות האם המחיר האיום היה כדאי, האם היקרים להם לא נפלו לשווא.
בשל הטלטלה הזאת ביקשתי לפתוח מרחב ספרותי לביטוי של בני ובנות משפחות השכול, ופניתי למרב הקבוצות שיכולתי, כדי לאסוף מחבריהם וחברותיהם טקסטים בשירה ובאומר של הורים שכולים, אחים ואחיות, בני/בנות זוג, יתומים ויתומות וחברים, שיבטאו את הרגשתם/ן בעת הזו .
הגם שקובץ זה אינו ספר זיכרון לבנים, אלא במת ביטוי לבני ובנות משפחות השכול, הקשר האמיץ, הכואב והמובן מאליו בין המשפחות לבין הנופלים והנופלות ניכר כאן היטב. בראותי את מה שהגיע אלי מידי המשפחות, הבנתי כי עליי לחבר לדבריהן גם יצירות סופרים/ות ומשוררים/ות המבקשות לשחזר לנו תקווה. פניתי, אפוא, לכלל סופרי/ות ישראל, וביקשתי מהם/ן יצירות כאלה.
מי ייתן וגיליון זה יקל את העומס הרגשי שחשים וחשות בני ובנות משפחת השכול, ועימם כולנו, במלאת 75 שנים למדינת ישראל. נדמה כי הוא מבהיר ומדגיש דבר אחד: אין לנו ארץ אחרת, ואיש מאִתנו לא יעזוב אותה. שילמנו מחיר כבד מנשוא בעבור ייסוּדה, תקומתה ושרידותה. במותם, ציוו לנו בנינו ובנותינו לא רק את החיים, אלא גם את המאבק למען צדק, חירות, שוויון וערבות הדדית, שבלעדיהם אין לנו חיים בארץ הזאת.
אילן שיינפלד, תובל, אפריל 2023.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.