במאה העשרים ואחת, רוב בני האדם שואפים לחיות את חייהם בשקט, בלי צורך לנקוט עמדה, לתפוס צד או להוכיח את נאמנותם למשטר זה או אחר. אורחות החיים הללו, של נתינים בחברה מלוכנית או דיקטטורית, הן נחלת העבר.
כאשר מנהיגים כמו פוטין מבקשים לבסס את כוחם בכיבוש ארצות שכנות, הם מאיימים לא רק על שלום שכנותיהן, אלא גם על חירויות הפרט במדינות אלה. הם מבקשים להסיג את האנושות אחורה, אל שלטון טוטליטרי המדכא את הפרט. אלה דברים שאי אפשר להסכין עמם, וראוי שכול אדם בר-דעת במדינה דמוקרטית ירים את קולו כנגדם.
לא ניתן למחשבה האימפריאלית של יחיד להביא לחורבנן של אומות ושל יחידים. הפרקטיקות שנוקט בהן כעת פוטין במזרח אוקראינה לליבוי סכסוך מקומי, שיהווה תירוץ לפלישה לאוקראינה ולכיבושה, שקופות. אלה פרקטיקות נבזיות, שאינן ראויות עוד לחברת האדם. פלישה רוסית לאוקראינה תהווה איום ברור על המדינות הדמוקרטיות ועל אזרחיהן, וגם על המדינות הצעירות, שרק נחלצו מציפורני הקולקטיביזם הטוטליטרי של ברית המועצות, השבה ומאיימת לטרוף אותן אל קרבה.
פריצת מסגרות היא הכרחית לכול פעולה יוצרת. אבל מה שפוטין מבקש לעשות, לפרוץ הסכמים קיימים, כמו הסכם מינסק 2015, לטלטל ולשנות את הסדר העולמי הקיים, לקבוע עובדות חדשות לאנושות כולה, אלה דברים בלתי מקובלים, שלא יובילו ליצירה, אלא להרס.
מול השמרנות הרגרסיבית, הלאומנית והטוטליטרית של פוטין, על המערב להיאבק על הדומיננטיות הערכית והמדינית שלו וגם על תקפותו ושרידותו. רצוי שמאבק זה יהיה ללא שפיכות דמים. אך ככלות המאמצים הדיפלומטיים מול רוסיה נדמה כי יקשה על המערב להשיג דבר אלא דרך העמדת התנגדות צבאית לצעדיו של פוטין. על ארצות הברית וברית נאט"ו לעמוד איתנות מול ניסיונות האימפריאליזם של פוטין, ולהבהיר לו באופן שאינו משתמע לשני פנים, שמהלך תוקפני מצדו יעמיד את שלטונו ואת ארצו בסכנה.
במצב זה גם על ישראל מוטלת החובה המוסרית לצאת מעמדתה הכפולה, הזהירה והדו-משמעית מול מוסקבה. ישראל אינה יכולה להישאר ניטראלית בשעה שעתיד הדמוקרטיות הצעירות במזרח אירופה מוטל על השולחן. גם אין בזה תבונה יתרה. רוסיה חובקת אותנו מצד סוריה, והיא חלק מציר הרשע הכולל את סין ואת איראן. וכפי שהוסיפה לי חברתי, הסופרת לימור מויאל, ברגע שמדינה חזקה וכוחנית עושה מהלך כזה על מדינה שכנה חלשה וחסרת אונים והעולם הנאור (בדמות ארצות הברית וברית נאט"ו) עובר על זה לסדר היום נוצר תקדים מסוכן.
אם פוטין יצליח באוקראינה, סין תעשה את זה בטיוואן ואיראן תעשה את זה בלבנון. כך, לפני שנבין מה קרה פה, נמצא את עצמנו במלחמת עולם שלישית. או אז, לא רק האוקראינים, גם הישראלים עלולים למצוא עצמם כפליטים תחת אש. ולכן, על מדינת ישראל להחליט איפה, על מפת הסדר העולמי, היא רוצה להימצא. נדמה לי, כי התשובה לכך ברורה לחלוטין. ישראל צריכה להבהיר כי היא מתנגדת לכול מהלך תוקפני כזה מצד רוסיה, מפני שהיא עלולה להיות אחת הבאות בתור.
