ביום ראשון התחיל קורס המתחילים החדש שלי בתל אביב. מכיוון שאבא שלי לא היה יכול להגיע קמתי בחמש, הכנתי את עצמי ואת הילדים, הכנסתי אותם אל הגן כבר בשעה 06.55, ומיהרתי לתחנת הרכבת בכרמיאל, כדי לתפוס את הרכבת הישירה של שמונה לתל אביב.
כל הדרך קראתי ספר שהיה עלי לכתוב עליו חוות דעת. הגעתי לשיעור בכמה דקות איחור, לימדתי ומיד רצתי לתחנת הרכבת, כדי לתפוס את הרכבת של 13.30 לכרמיאל.
כשהגעתי לרכבת התברר לי, שיש רכבת לכרמיאל רק כול שעה עגולה, וזו של 13.30 נוסעת לנהריה. הישירה הבאה לכרמיאל יוצאת ב-14.00 ומגיעה לכרמיאל ב-16.00. השעה שבה עלי כבר להוציא את מיכאל ודניאל מהגן.
עליתי על הרכבת לנהריה, ירדתי בעכו, שילמתי 100 שקלים למונית ספיישל שתיקח אותי עד לחניון הרכבת בכרמיאל, שהמכונית שלי חיכתה לי בו – ורק כך הספקתי להגיע אל הגן.
נחתנו בבית. לא הייתי מסוגל להזיז אצבע. איכשהו עברנו את אחר הצהריים. בשעה 18.30 הילדים כבר נרדמו, ככה הם נרדמים עכשיו, שמחשיך כול כך מוקדם. אני משכתי עד 23.00. אל תשאלו אותי איך.
אתמול היה לי יום בית. אבל הייתי כול כך רצוץ, שיכולתי רק לשבת ולעשות הגהה על ספרי "אשת הפיראט היהודי," לתקן כול מיני שיבושים שנפלו בו, ולהיפגש עם שכני הנטורופת. בערב הייתי כל כך עייף, שנרדמתי בשעה 22.30. ידעתי שזה לא טוב, כי הגוף שלי מעיר אותי תמיד אחרי חמש שעות שינה בדיוק. אבל הייתי רצוץ מכדי להישאר ער.
אז הבוקר קמתי בשעה 03.30. וזהו.
הילדים התעוררו ב-04.30. בשעה שבע הכנסתי אותם לגן וטסתי לרכבת. כול הדרך הקלדתי את חוות הדעת על הספר שקראתי.
הגעתי לתל אביב, לימדתי, והפעם יצאתי ב-12.30 מן השיעור כדי להספיק לרכבת הישירה של 13.00. עשיתי את זה. נרדמתי ברכבת, לשלושת רבעי השעה. מכרמיאל עליתי במכונית לתובל. הייתי עם הילדים שעתיים. הם נרדמו בשש וחצי, אחרי ארוחת ערב, מקלחת ושני הפרקים הראשונים ב"הקוסם מארץ עוץ."
ואני עכשיו בחדר שלי. עוד לא שמונה בערב, ואני ממוטט.
אם אשבר ואלך לישון עכשיו אקום באחת לפנות בוקר. שזה אסור שיקרה. כי גם מחר עלי לרדת לתל אביב, בצהריים, לערב שיש לי בספריית נווה יהושע ברמת גן. אבל מה אעשה כמה שעות עכשיו, כשאני כבר מעבר לסף העייפות שלי עצמי? אין לי מושג.
המון עבודות תלמידים כבר מצטברות לי בפורומים של הסדנאות. אבל אני לא מסוגל לקרוא אותן במצבי. גם לא לעשות שום דבר אחר. נראה לי שאמשוך קצת עם החדשות בטלביזיה, שזה מעשה נדיר ביותר.
מחר בבוקר אתנהג יפה עם עצמי. אביא את הילדים לגן, אלך לאימון כושר, ארד לסידורים בכרמיאל ואז אעלה על רכבת. בדרך אערוך אחד מהספרים שאני עובד עליהם, או אקליד חומר, או אנקדו.
אגיע לרמת השרון, אנוח בבית של אבא שלי, שיגיע הנה כדי לשמור על הילדים כשאני אהיה ברמת גן. ואז אסע לרמת גן. וממנה אסע לרכבת של 22.00, ואגיע הביתה בחצות וחצי בערך.
עכשיו אתם מבינים למה אין לי זמן כתיבה, ועד כמה היו חשובים חודשי הקיץ, שכתבתי בהם בזכות הקמפיין? במשלוח התמורות אטפל בהמשך החודש, אגב.
שיהיה לכם/ן לילה טוב.
