יומן מלחמה (241).
עכשיו, שמכשיר הטלפון של הפצ"רית נמצא, הבנתי שעלי לצאת בגילוי לא נאות, אבל הכרחי.
לילה לפני שנעדרה במשך שעות ארוכות בים, והדאיגה את כולנו, פרסמה חברתי ל'דמוקרטים' (קבוצת האקטיביסטים, לא המפלגה), לימור מויאל, ציוץ בטוויטר ופוסט בפייסבוק, המכתיר את האלופה יפעת תומר-ירושלמי במלים 'הפצ"רית היא הגיבורה שלי.' וזו לשונו:
הפצרית היא הגיבורה שלי!
כל הדיון סביב ההדלפה, שמנוהל על ידי הפשיסטים דרך קרנפי התקשורת, מפספס את הנקודה החשובה ביותר באירוע הזה: הסיבה שבגינה היא חשה שהיא חייבת לעשות מעשה.
נדמה לי שאפשר להסכים על כך שהאלופה והמשפטנית יפעת תומר-ירושלמי, ידעה בזמן אמת שבהדלפת סרטון, שבו נראה ניסיון אונס סדיסטי של עציר בטחוני, היא מסכנת את עצמה ואת הקריירה שלה, אבל היא גם ידעה שאם היא לא תעשה מעשה רדיקלי הסיפור המזעזע הזה יקבר ויושתק.
היא עמדה מול דילמה מוסרית קשה: העתיד הפרטי והקריירה שלה או עתידה של הדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה שהולכים ומתקלפים מערכים, מוסר ומציות לחוק.
בכל דמוקרטיה מתגוננת, משרתי ציבור רבים מצויים בדילמה הנוראה הזו: פוליטיקאים, עובדי מדינה, אנשי תקשורת, אנשי בטחון וכד', ורובם המכריע, למרבה הצער, בוחרים לציית לעוולות המשטר הקשות כדי לשמור על עצמם ולדאוג לעתידם – מעשה, שבעיני לפחות, מעיד על קטנות נפש, פחדנות וקוצר רואי – מעשה שמשרת את הפרט אבל פוגע בכלל ובסיכויים שלנו להציל את ישראל.
אז האלופה והמשפטנית תומר-ירושלמי קיבלה החלטה, ועשתה מהלך שיש בו אומץ לב מעורר הערצה, מוסר פנימי של פלדה יצוקה, וביצים של ברזל: היא עברה על החוק כדי לעשות את המעשה הנכון.
בעיני, תומר-ירושלמי היא גיבורה מעוררת השראה, שצריכה לשאת בגאווה את העבירה שלה. היא נהגה בדיוק כמו כל חייל שמזהה פקודה בלתי חוקית, ומסרב לבצע אותה גם במחיר כליאה.
- אל תגררו לברברת של התקשורת העלובה שמתעסקת בפרוצדורה ובניואנסים הלא חשובים של הסיפור. היגמלו מההרגל המגונה של שיפוט מוסרי דרך העיניים של המשטר המעוות וסוכני השיח שלו. נסו להסתכל על המהלך הזה בפרספקטיבה היסטורית ומוסרית ואז תראו נכוחה ותבינו שיש פה גיבורה שראויה להגנה מלאה מאתנו – הציבור שעליו היא ניסתה להגן, ועתה משלמת על כך את המחיר.
*
לימור, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן, אקטיביסטית ותיקה, חכמה כשדה וחדה כתער, אבחנה עוד באותו לילה מה שאחרי כן, טיפין טיפין, הודו בה רבים אחרים. שהאלופה יפעת תומר-ירושלמי לא פגעה בביטחון צה"ל או חייליו, אלא עשתה בדיוק ההפך מזה – הדליפה את הסרטון כדי להראות לעולם שהחקירה של ההתעללות בעציר החמאס מוצדקת, וכי עצם החקירה מבהירה כי צה"ל מתנהל על פי דיני המלחמה.
אחרי פרסום הציוץ והפוסט הזה הביעה לימור בקבוצה הסגורה שלנו את משאלתה, שהלוואי והפצ"רית תקבל את הפוסט שלה, שיעודד את רוחה. בראותי זאת, החלטתי לפעול בעניין.
כאיש יחסי ציבור ותיק (בדימוס) וכפעיל פוליטי (לעד), אני יודע איך להשיג מספר טלפון שאני זקוק לו. כך עשיתי, ושלחתי באותו לילה לאלופה יפעת תומר-ירושלמי את ההודעה הבאה: "יפעת שלום. זה הסופר אילן שיינפלד. סליחה מראש על ההתפרצות לתוך הווטסאפ שלך. חברתי, לימור מויאל, שנינו חברים בקבוצת 'הדמוקרטים', כתבה הערב דברים בשבחך, שמצאתי לנכון להעביר אליך. שתדעי שיש א.נשים שמקווים שתצאי מהפרשה הזאת בשלום."
הפצ"רית ענתה לי במשפט פשוט, מרגש, בן 14 מלים, כנהוג בתכתובת עם אדם שאינה מכירה כלל, המבקש לעודד את רוחה. את תוכנו אותיר בינינו, אף כי אין בו שום דבר מגונה או אחר. זכותה לפרטיות.
לצער לימור ולצערי, למחרת הפצ"רית נעלמה לזמן ממושך. ברגע שזה נודע לי התקשרתי ללימור, ושנינו בכינו זה לזו בטלפון מרוב תסכול וחרדה. התנחמנו בזה שלפחות הספקנו לשלוח לה הודעה של תמיכה, וכי גם אם לא עצרה בעדה מללכת אל הים, לפחות עשתה כן בידיעה שיש א.נשים המבינים לליבה ומוקירים לה תודה.
החלק הלא נאות בגילוי הזה הוא, שאינני נוהג לחשוף ברבים התכתבויות שלי עם בני אדם. אני מתכתב עם רבים ורבות, ומרשה לעצמי בהחלט לשלוח הודעות לשרים וחברי כנסת, ולאישי/נשות ציבור אחרים/ות, בשעה שאני חש שעלי לעשות כן. אני גם עושה כל מיני מעשים טובים בסתר.
אני לא מכיר את הפצ"רית, אף על פי ששנינו מאותו הכפר, רמת השרון. אני אזרח מודע, שיודע להבחין בין השטנה של מכונת הרעל לבין האמת, וכמי שנחקר בעצמו על לא-דבר, אני גם יודע איזו אימה נופלת על אדם בשעה שהוא מתנגש שלא-ברצונו עם מערכת החוק, האכיפה והמשפט. אני מפרסם את התכתובת המסוימת הזאת כאן, כדי שכעת, כאשר החוקרים יגיעו אל הודעות הווטסאפ במכשיר הטלפון של הפצ"רית, איש לא יעלה על הדעת לזמן אותי לעוד חקירת סרק, לחקור אותי על חילופי ההודעה האחת הזאת עם האלופה יפעת תומר-ירושלמי.
אבל יש כאן משהו חשוב מזה. אני רוצה לבקש מכםן משהו. אם אתם חשים שנעשה למישהו/י עוול מצד מכונת הרעל ו/או המשטר, אם אתם/ן מרגישים שמישהו/י בציבור מבטא היטב את דעותיכם/ן על המשטר ועוולותיו, אל תשאירו את התחושה הזאת בקרבכם. חפשו את הדרך להגיע אל האדם הזה – תמכו בו והודו לו על מעשיו.
מי שזקוק לתמיכה הזאת הוא לא רק מי שכבר יצא נגד המשטר והתריע על חטאיו וכשליו, אלא הרבים והרבות, הטובים והטובות, המצויים בכל שדרות השירות הציבורי והממשלתי, שאנו מייחלים למוצא פיהם, שיצאו החוצה, שיספרו את כול הידוע להם על ראש הממשלה, על משפחתו ועל התנהלותה של ממשלת הזדון והחורבן הזאת. רק כך אולי תאזור מערכת המשפט די אומץ כדי להכריז על נבצרותו של נתניהו, תוציא אותו לנבצרות מידית – תחלץ את ישראל מאחיזתו המסוכנת ותאפשר בזה תחילתו של תיקון, שהחברה הישראלית זקוקה לו כול כך.
