מדי חג סוכות מוקמות בבני ברק המון סוכות. כול בעלת בית מצטיידת מבעוד מועד בהמון ממתקים. סוכריות וופלים ממותקים ושתיה קרה ועוד. כולם יודעים שתיכף יתאספו ילדי השכונות קבוצות-קבוצות, יעברו בין סוכה לסוכה, ייכנסו פנימה בשירה ובמחיאות כפיים, ישירו "ושמחת בחגך/והיית אך שמח!" בקולי-קולות, כדי להרוויח את מנת דברי המתיקה, שמוכנה בעבורם בכול סוכה המכבדת את עצמה.
אני יודע זאת, כי פעם הייתי ילד כזה. אמנם, גרתי וגדלתי ברמת השרון. אבל סבא יוסף וסבתא צביה גרו בשיכון ד' בבני ברק, והחג הכי כיפי היה סוכות, כי היינו באים אליהם, כול הנכדים והנכדות, מתאספים יחד, מתחברים עם ילדי וילדות השיכון, ויוצאים לסיור שירה וזלילת ממתקים בסוכות השכנים.
מקודם נזכרתי בזה, וצער גדול עלה מתוכי. עצב עמוק. על כך שבחג הקרוב, אם יהיו ילדים שיעברו מסוכה לסוכה בבני ברק הם עלולים להעביר את נגיף הקורונה, או להידבק בו; על כך שגם ראש השנה ויום הכיפורים השנה עברו עלי, כמו על רבים אחרים, לא כמו ימי חג, אלא כמו ימי אבל לאומי, ועל כך שהמדינה שלנו מתפרקת לנגד עינינו, ומלבד מערכת המשפט נראה כאילו אין אף אחד שיכול לעצור את זה.
הערב, בנאומו, וגם במהלך הישיבה של קבינט הקורונה, הודיע ראש הממשלה הנאשם, כי תהליך היציאה מן הסגר יהיה הדרגתי, ועלול להימשך בין חצי שנה לשנה. כמו כן, הוא ניסה לצמצם עוד יותר את מגבלת היציאה מן הבית, מקילומטר – למאה או מאתיים מטרים בלבד. לעת עתה זה לא אושר, אבל נותר מרחף כאיום על הציבור. בהתאם להתנהגותו, יחליט כך או אחרת.
בזה סימן נתניהו סופית את מטרתו. שבירת המחאה נגדו בכול מחיר. כידוע, שבועיים של סגר עולים לנו 35 מיליארד שקל. זה כמו כול היצוא השנתי של ענף ההיי טק מישראל, המהווה 46% מן היצוא שלה. עשו חשבון כמה זה עולה בחודש, בחודשיים וכך הלאה. נתניהו פשוט מרסק אותנו לרסיסים, שובר את עתידנו ומוחץ אותנו, כדי לשבור את ההפגנות נגדו, ולהבטיח בזה את שלטונו הרועד.
מנתונים שיצאו מתוך קבינט הקורונה עולה תמונה איומה. ההדבקה התלולה בישראל היא מגזרית. רוב ההדבקה והתחלואה הקשה היא בחברה החרדית. זה נובע לא רק מאי ציות לתקנות החירום של משרד הבריאות, אי שמירה על הגיינת ידיים ועל ריחוק חברתי, אלא גם ממעמדה הסוציו אקונומי של החברה החרדית. היא חברה ענייה, שחבריה וחברותיה דרים במשכנות צפופים, ולכן גם מועדים יותר להידבקות בתוך בתיהם, בקרב משפחותיהם.
לו היה נתניהו רוצה באמת לטפל במשבר הקורונה, היה שב לתכנית הערים האדומות. לו היה באמת רוצה לפתור את המשבר הבריאותי, היה עוצר את שובם הביתה של אלפי אברכים מן הישיבות שהיו סגורים בהן, ושל אלפי חסידים בתום יום הכיפורים בחזרה אל בתיהם. אבל נתניהו לא רוצה לפתור את הקורונה. למה לו. היא משמשת אותו ככלי לביצור שלטונו בצורה מקיאווליסטית לגמרי. כן, אני יודע שסוף סוף, אחרי שבעה חודשי משבר, הוא הציב בפני מערכת הבריאות יעדים במספרים, הוא אפילו הדגים את זה יפה, עמד בחליפה מהודרת מול לוח עם נייר, ושרטט עליו בטוש.
נתניהו מעולה במצגות כאלה, ברטוריקה שלו, בהצגות תכלית מול מצלמת הטלוויזיה. אבל מתחת למחוות הריקות הללו לא נמצא מנהיג בעל שיעור קומה, מנהל מוכשר, היודע לעבוד עבודת צוות, אלא אדם חלש ורופס, שברגע שנכבה אור המצלמה הוא נגלה בעליבותו, בפרנויה הנרקיסיסטית שלו, בפאניקה שהוא מתנהל בה, ומדרדרת את כולנו אל התהום.
וזו הסיבה שאני כול כך עצוב הערב. לא אישית, קולקטיבית. כי מזה כמה חודשים עומד בראש ממשלת ישראל אדם הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, שבמשך שנים ניסה לשכנע אותנו שהוא מנהיג חזק, אישיות בינלאומית נערצת, מומחה לטרור ומדינאי דגול, היודע ללחוץ על משטר אובמה למול איראן ויודע לטוות הסכמי שלום היסטוריים עם מדינות ערב – אבל מתחת מתגלה נוכל ערמומי, חכם, בלי ספק, אבל מנוול המתנהל כמו ראש מאפיה, שסוחט את יריביו הפוליטיים, מפורר וכובש אותם תחתיו, ואז מתעלל בהם בפומבי.
במשך החודשים הללו, שבתחילתם אמרה נשיאת בית המשפט העליון, הגב' אסתר חיות, לעורכת הדין דפנה הולץ-לכנר, "שום מבצר לא נפל," המבצר נפל, ועוד איך. בתחילה אישרה הכנסת את חוק סמכויות החירום קורונה, שריכז בידי הנאשם סמכויות דרקוניות וביטל את ההפרדה בין הרשויות. אחרי כן הופיע בפתח בית המשפט העליון, עם עדת עוזריו ותומכיו מאחוריו, בנאום מביש ומסית נגד מערכת האכיפה, החוק והמשפט. בהמשך הוא, בנו ושליחיו תקפו ללא רחם את התובעת במשפטו, עוה"ד ליאת בן ארי, ואת משפחתה, הפיצו עליה שקרים נבזיים, תקפו את מפכ"ל המשפרה היוצא, רוני אלשיך, את הרכב השופטים וכעת גם את היועץ המשפטי לממשלה, שהציוץ שפרסם עליו הבוקר יאיר נתניהו ממש התיר את דמו.
בו-בזמן, הנהיג הנאשם סגר ראשון, שדרדר את ישראל למשבר כלכלי-חברתי חסר תקדים, סגר שבמהלכו התיר כניסתם ארצה של עשרות אלפי אברכים, ללא בדיקות וללא בידוד, וכך בעצם יצר את התפשטות המגיפה בחברה החרדית. בו-בזמן, מסמס את עליית מספר הבדיקות, את הקמת הצוות לטיפול בקורונה, את העברת הסמכויות לפיקוד העורף ואת מינוי הפרויקטור לטיפול במגפה, וגם לא מינה צוות הסברה ממלכתי, כראוי בכול משבר לאומי שכזה, אלא העמיד את עצמו כמסביר הלאומי המגוחך, הפאתטי, האב המלמד את נתיניו להשתמש בטישיו, לחכך מרפקים ולשמור על הגיינת ידיים ועל ריחוק חברתי.
בווך כול אלה, שחרר באופן חסר אחריות את כולנו מן הסגר, בשלחו אותנו 'לעשות חיים,' ופתח את מערכת החינוך באחת, ועל ידי כך יצר גל שני של הדבקה, דרך מערכת החינוך, והפך את ילדינו לנשאים ולנדבקים. כעת הטיל עלינו סגר שני, מחורר להפליא, הבנוי במתכונת עוצר צבאי לכול דבר ועניין, עם חיילי צה"ל המשמשים בתפקידי אכיפה ושיטור, לא של החולים והנדבקים, אלא של המפגינים. כלומר, השתמש בחיילי צה"ל, האמורים להיות מצויים מעל לכול מחלוקת פוליטית, כדי לעצור את שיירות המפגינים בדרכן לירושלים.
בימים האחרונים גם הצליח לסגור את שערי הארץ בפני ישראלים המבקשים להימלט ממנה, אם בשל מגפת הקורונה ואם בשל מגפת הדיקטטורה. כול מי שמבקש לצאת כעת את גבולות הארץ צריך לקבל אישור מיוחד ממשרד הפנים. מדובר בלא פחות מכליאת אזרחי ישראל במדינתם.
כעת גם הצליח להעביר בכנסת את תקנות החירום, המאפשרות לצמצם את ההפגנות נגדו ולפוררן, וגם זה לא מספיק לו. שהרי הערב תבע לצמצם את המרחק המותר של אזרח מביתו מקילומטר למאתיים מטרים, וגם הודיע שהסגר הזה יימשך עוד ועוד. זאת, כמובן, על מנת שיוכל להפעיל בו בכול עת את סמכויות החירום הדרקוניות שחוקי החירום מתירים לו, כדי לדכא את ההתנגדות האזרחית נגדו.
אני עצוב, מפני שוודאי לי שאחרי הצעדים האלה יבואו צעדים נוספים. אם בתוך שלושה חודשים הצליח הנאשם, בזכות שותפיו לקואליציה, לדרדר כול כך את מצב המשטר כאן, ממשטר דמוקרטי למשטר דיקטטורי, האוסר על אזרחיו לצאת מגבולות הארץ וכולא אותם בבתיהם, מאלץ אותם לשבור את פרנסתם ומחייב אותם להיות הורים-מורים לילדיהם, ושולל את זכותם הדמוקרטית למחות על העוול שהוא מעולל להם – הוא לא יפסיק. הוא ימשיך ויטיל עלינו צווים והגבלות, ובהן, אני חושש, יגיע גם הרגע שבו יפגע בחופש הביטוי, אם על ידי הפלת רשת האינטרנט, אם על ידי מלחמת סייבר באזרחים ואם על ידי מעצרים בפועל של מתנגדיו.
המבצר נפל, ואנחנו כבר בתהום. אלא שנתניהו כנראה לא מעריך נכונה את עוצמת ההתנגדות שהוא מעורר באזרחים כאן. הוא עתיד לגלות זאת בימים הקרובים, בשעה שמה שהחל כמחאת יחידים של תא"ל אמיר השכל, והפך למחאת בלפור 2020, יהיה להתקוממות עממית, למרי אזרחי ברחובות ולאי ציות אזרחי נרחב. זה יקרה, זה יחייב את הצבא והמשטרה לנקוט בכוח רב הרבה יותר מזה שנקטו בו עד כה, בהפגנות, כדי לאכוף את התקנות על האזרחים, וכך נידרדר למלחמת אחים, שאת ניצניה אנו רואים כבר עכשיו.
אני עצוב, מפני שאם המערכת הפוליטית, או מערכת המשפט, לא יתעשתו, אם שותפיו לקואליציה, ולחליפין נשיא המדינה, נשיאת העליון, היועץ המשפטי לממשלה וראש השב"כ, לא יכפו על הנאשם יציאה מיידית לנבצרות, נגיע, בהכרח, לאסון של ממש, להתפרקות מוחלטת של החברה הישראלית לשבטיה, וחלילה גם לשליחת יד איש באחיו.
ולכן, גבירותיי ורבותיי, הפיאסקו הרודני המטורף הזה חייב להיפסק עכשיו. מיד. האיש הזה חייב להיות מסולק משלטונו בכול דרך חוקית אפשרית, כי הדרכים האחרות הן מסוכנות ואלימות שבעתיים, ואיש מאתנו לא רוצה בהן כלל.
