במהלך חיי עד הנה, בואכה שנתי השישים, זכיתי לחוות את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ‘שלום הגליל’, רצח אמיל גרינוויג, מלחמת לבנון השנייה, גלי הפיגועים, השתלטות המחבלים על מלון ‘סבוי’ בתל אביב, טבח הספורטאים במינכן, הטבח בדולפינריום, מלחמת הסקאדים עם עירק, רצח רבין – וכול המבצעים השונים באיו”ש ובעזה. בתוך כך התחוללו גם דברים שטלטלו את העולם ושינוי את תפיסתנו אותו – התמוטטות הגוש הקומוניסטי, נפילת חומות ברלין, קריסת המניות בעולם ובישראל, אסון התאומים, ‘האביב הערבי’ והתפרקות המשטרים במדינות אלה, מלחמות האזרחים ביוגוסלביה ובסוריה, וכעת – מגיפת הקורונה הכלל-עולמית. כול הדברים הגדולים האלה התרחשו במהלך חיי עד הנה, ומכיוון שבכוונתי לחיות עוד שנים רבות, סביר להניח שאחזה בטלטלות גדולות מאלה.
חשבתי הבוקר על אבא שלי, שנוסף על כול אלה עבר את השואה כילד, הגיע הנה אחרי מלחמת העצמאות כפליט חולה טיפוס – וחווה את כול מה שתיארתי לעיל כאב צעיר לארבעה בנים. עכשיו, בגיל 85, הוא יושב מבודד בביתו, ומזל שאחי יאיר גר בקרבתו ודואג לכול מחסורו, מפני שלי אסור להתקרב אליו, בשל הילדים.
אמנם, העולם התגבר על כול אלה, אך כול אחת מן הטלטלות הגדולות, ששינו כלכלות, חברות, עמים ומשטרים, היו מלוות גם בגלי ביזה והרס, רצחנות ואלימות נוראות. העולם צמח ושגשג, עד שהגיע למצב שבו כבר סיכנו את קיומנו כאן, מבחינה אקלימית. בד-בבד עם זאת, המציאות נתערערה לגמרי, השליטה בה הפכה במידה רבה לטוטליטרית, ועל פי כול הסימנים – מסין וממזרח אסיה, אך גם ממדינות המערב תחת מגפת הקורונה – זה רק ילך ויחריף, לא רק בישראל, אלא ברחבי תבל.
בסין כבר ממיינים את הבריות לפי שלושה קודים, והן נדרשות לסרוק ברקוד עם הקוד שלהם בכול מקום ציבורי. אם נמצאו בריאות, הן יכולות להמשיך בדרכן. אם הן חולות או היו אמורות להיות בבידוד, הן נענשות קשות. במדינות העולם השלישי פשוט מכים או יורים למוות במפרי סגר או בידוד. אצלנו, השב”כ עוקב אחר תנועות האזרחים, כדי לנטר את ההידבקות בנגיף. זה לא הולך לעבור – אלא לגבור.
בתוך המצב הכאוטי הזה, ואי היציבות הגלובלית, כול מה שאנו יכולים לעשות הוא לדאוג, שקיומנו הפיסי יהיה מ ובטח, מכול בחינה. שנהיה בריאים ושלמים, יציבים כלכלית ורגשית עד כמה שאפשר. אבל לא כולנו יכולים לעשות זאת, מפני שאיבדו את מקור פרנסתם, וכול האימה הכרוכה בטלטלות ובזעזועים האלה היא עמוקה, אי הוודאות גדולה, ובעיקר קשה לקבל או לשאת את פרימת הרקמה החברתית, במישור האישי והמשפחתי, ביחסים שבין אדם לרעהו. את הגילנות, את הסימון של שכבות גיל מסוימות, את ההרחקה זה מזה.
כול העולם החברתי מתערער. הקיום נהפך לדיגיטלי. זו מכה אנושה לאנושיות, ללאומיות, למשפחתיות, ליחסים האינטימיים בין אדם לאדם.
שוב, האנושות ידעה אסונות גדולים מאלה, ותמיד צמחה מתוכם. אבל המחיר היה איום. הלוואי והיה ניתן למנוע אותו. כרגע, זה נראה בלתי אפשרי, בשל הגלובליזציה, התנהגות האדם בעולמו, וגם בשל טבע האדם.
זה אכן סוף העולם כפי שהכרנו אותו, וזה גם מתכון לאסון לאומי. זה ילך ויחריף, אם המגפה תירגע בקרוב – ואז תהיה עוד התפרצות של נגיף הקורונה, כפי שהולך ומתרחש במזרח אסיה, או של נגיף אחר. או-אז כבר תיפרם הרקמה החברתית לגמרי, ויהיו כאן מעשי ביזה ורצח. איש ישלח יד באחיו במריבה על מקורות המים והמזון.
במצב כזה, כול אחד מאתנו חייב לדאוג לעצמו למקורות מזון. זה מה שאני ממליץ כעת לאחיי ולגיסותיי, לחברי ולחברותי, וגם לכן/ם. נצלו את זמן הבידוד כדי להקים גינות עירוניות או קהילתיות, ממש כפי שאני עושה כעת עם בניי. מדי יום אני מנכש עשבים, מכין ערוגות, שותל וזורע, ואנו גם מתקדמים מאד בבניית לול מטילות בחצר.
כל הידע בנוגע לטיפוח גן ירק צמוד קרקע או תלוי באוויר, באדמה או באדניות, במרפסות או על גגות, מצוי ברשת האינטרנט. כך גם בכול הנוגע לבניית לול. זה הזמן של כול אחד ואחת מכם לדאוג לעצמו/ה ובני משפחתו/ה.
אני מאד מקווה שהמגיפה הזאת תעבור מהר. אך אינני אופטימי בנוגע לכך. החלטת הממשלה, להכניס גדודי סיירת מובחרת לבני ברק, היא הכרחית, בהיות בני ברק אזור אסון. אבל בו-בזמן גם עלולה להתברר כחרב-פיפיות. כבר עכשיו יש בצבא עשרות חיילים חולים. בקריית ההדרכה, כך פורסם השבת בעיתונות, ובבסיסים אחרים, אין הקפדה על ריחוק חברתי, וכאשר ישובו החיילים האלה הביתה, אם מבסיסי ההדרכה ואם מרחובות בני ברק, יהפכו טובי בנינו ובנותינו לנשאי מגיפה, שידביקו את בני/ות משפחותיהם בישובים המבוססים.
הלוואי ואתבדה. אבל מקודם שנדע מה ילד יום, בתוך ימים ספורים יתחילו להיערם תלי הגוויות בבני ברק ובישובים חרדיים נוספים, מכשירי ההנשמה יאזלו, כמו גם חומרי הבדיקה לגילוי קורונה, שהיום נודע כי הם חסרים במלאי.
האסון כבר כאן, וכול ניסיון מצד משרד הבריאות לעכב את קצב הבדיקות, כדי לשלוט בזה, כביכול, על מידת עמידותה של מערכת הבריאות בפני המגיפה, הוא תרגיל של אחיזת עיניים והונאת הציבור. לא פחות משמבקשים ראש הממשלה, שר הבריאות הפושע שלו וראשי מערכת הבריאות לפתור את מגיפת הקורונה, הם דואגים לגורלם בעקבות ועדת החקירה שתיפתח בשל מחדליהם. בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה בכול העשור האחרון, בתוכו היה גם שר הבריאות. תבוסתה של מערכת הבריאות מול הווירוס הזה, כשל המערכות, החוסר בציוד, מחסני הציוד הרפואי וציוד המיגון הריקים, כמו גם מחסני המזון לשעת חירום – כול אלה חושפים את בנימין נתניהו ואת ממשלתו במערומיהם.
רבותיי, שולטת עלינו ממשלת פשע. לא רק פשע של שוחד, מרמה והפרת אמונים, המרחף לא רק על ראש הממשלה, אלא גם על חלק משריו וחברי הכנסת המלווים אותו, אלא ממשלת עוון ופשע, שפשעה בנו, הישראלים, הזניחה את בריאותנו, קיפחה את חיינו, וכעת גם מייבאת הנה יהודים חרדים חסרי ביטוח רפואי מן הקהילות החרדיות באמריקה, חיים או מתים, המפזרים את המגיפה בקהילות החרדיות כאן, ומהן כבר לכלל ישראל.
ממשלת הפשע הזאת חייב לרדת מן הבמה ההיסטורית, כמו גם בכירי מערכת הבריאות. ואם לבני גנץ וגבי אשכנזי יש עוד טיפת אומץ, תבונה וראייה מרחיקת לכת – עליהם לעצור מיד את המשא ומתן הקואליציוני, לנצל את הרוב הפרלמנטרי העומד לרשותם, בדוחק, להעביר את החוקים שעליהם להעביר – ואז לנסות להקים מחדש ממשלה, בלי נתניהו, בלי ליצמן, בלי עוד כמה משריו הפושעים.
הצירוף בין אי יציבות ואי הכרעה פוליטית לבין מגיפה גלובלית הוא צירוף בל ייאמן. אבל דווקא בתוכו דרוש מנהיג, שיידע לחתוך קשר גורדי – ולשאת את עמו אל תקווה ואל ימים חדשים.
