התמונות ממלחמת האזרחים בסוריה הטעו אותנו לחשוב, שמלחמת אזרחים כרוכה בזריקת מכלי גז על אזרחים. התמונות שראינו ממלחמת האזרחים הקרואטית-בוסנית, הכליאה, הרצח וכריתת האיברים של בני המיעוט האויגורי בסין והמראות הקשים מטבח המיעוט היזידי בידי דאע"ש הרגילו אותנו להאמין, שמלחמת אזרחים כרוכה בטבח המוני, בשחיטה ובאונס.
אבל מלחמות אזרחים לא מתחילות בזה. הן מתחילות בקטן. קודם כול, בסימון הזולת כמפיץ מחלות וכאנרכיסט, כאנטי-דמוקרטי, ובשמיטת הקרקע מתחת לרגליו, כמי שזכאי לזכויות אדם ופרט. סימון הזולת ברטוריקה מסיתה ומתמדת הוא השלב הראשון בדרך להכחדתו. אחרי כן בא השלב שבו כוחות האכיפה מופעלים נגדו, באכיפה לא שוויונית, כפי שנעשה הדבר בידי משטרת ישראל, כלפי המפגינים במחאת 2020. הפינוי האלים של מפגינים, ההסתערות עליהם במכת"זיות ובסוסים, הבילוש אחרי פעילי המחאה גם מחוץ לזמני המחאה, בקרבת בתיהם, והחלת טכניקות בילוש וחקירה נגד תאי טרור על המפגינים, ההטלה הלא חוקית של קנסות עליהם, חטיפתם בניידות כדי לזרקם הרחק ממוקדי ההפגנות ומעצרי השווא שנסתיימו בלא כלום – כול אלה הם השלב השני אחרי הסימון. זהו שלב ההדרה ושלילת הזכויות האזרחיות.
את ניצני הרצחנות של מלחמת האזרחים כבר ראינו בפגיעה המכוונת במפגינים במהלך השנה האחרונה. בתחילה ריסוס בגז פלפל או בגז מדמיע של מפגינים בגשרים, אחרי כן ניסיונות דריסה בבלפור ובמקומות אחרים ברחבי הארץ, קריעת שלטים ומכות. לא ירחק יום ובו גם יאחזו הפורעים בגושי סלע, כדוגמת גוש הסלע שהטיל מתנחל בשבוע שעבר על חזהו של חשמלאי פלסטיני – גם כלפי מפגינים.
השלב השלישי במלחמת אזרחים הוא שמיטת הזכות להתארגנות פוליטית, שבירת ההתארגנות הפוליטית והפגיעה ביכולת ההתארגנות הדמוקרטית של המפגינים נגד השלטון. אחריו מגיע שלב הפגיעה האקוטית בעצמאות התקשורת, על ידי סגירתם של כלי תקשורת ביקורתיים כלפי המשטר, ותוקפן של מערכות החוק והמשפט, באמצעות פסקת ההתגברות.
שלב זה יאפשר חקיקת חוקי מדינה, הפוגעים במישרין בזכויות הפרט של הזולת. הדרת נשים, שלילת המעמד החוקי של להטב"ים, הקשחת חוקי הגיור וערעור מעמדם הדתי-לאומי של חלק מאזרחי הארץ, וכמובן שלילית זכויות המיעוט האתני. חלק מהצעות חוק אלה כבר הוגשו השבוע, אחרות הן מה שמצפה לנו בקרוב.
אחרי שבירת כוחו של בית המשפט וחקיקת החוקים נגד מיעוטים יגיע שלב המימוש המעשי של חוקים אלה. הדרת נשים תהפוך לנורמה מחייבת במרחב הציבורי. שלילת זכויות להט"ב תביא לרדיפה של להט"בים, להפנייתם לטיפולי המרה כפויים וחלילה גם להוצאה כפויה של ילדי משפחות גאות מחזקת הוריהם, כביכול בשל אי-מסוגלות הורית או שלילת מעמדם החוקי כהורים. אחרי כן יגיע גם איסוף מתנגדים, ובהם אנשי תקשורת ואנשי רוח, אמנים ופעילים פוליטיים, למתקני כליאה. מתקן הכליאה בקציעות, שנבנה בעבור המהגרים הזרים, יהפוך למחנה הסגר. הוא מוכן לקלוט אליו בכול עת את כולנו. בהבדל אחד: כעת אנו נהיה הזר והאחר.
מלחמות אזרחים לא מוכרחות להתחיל בפצצות גז, בטבח, בשחיטה או באונס. להפך. הן מתחילות בשבירת הדמוקרטיה, בשלילת האחר, בשיסוי מערכות האכיפה בזולת. השוד והביזה, ההרג והרצח, מגיעים רק כאשר הקורבנות, משמע אנחנו, המפגינים והמוחים נגד המשטר, יוצאים לרחובות כדי לעצור את ההפיכה המתחוללת לנגד עינינו.
וזו גם הסיבה שכתבתי את הדברים האלה. כדי להאיר את עינינו. כדי להזהיר.
הימים הבאים, בין הטלת המנדט על הנאשם לבין סיום תקופת המנדט, הם ימים הרי גורל, ימי אסון. כולנו מחויבים לצאת לרחובות, כדי להבהיר שלא ניתן לממשלת ימין לשלוט עלינו, ודאי שלא ניתן לנאשם למנות את עצמו לנשיא מדינת ישראל, בעל סמכויות נרחבות של שליטה, כפי שמנסים הוא וסביבתו לרקום כעת. אבל היציאה לרחובות גם חושפת אותנו לעימות ישיר עם תומכי הנאשם.
זו גם העת המצערת להזכיר דבר, שהשתכח מן העין הציבורית. בשנים האחרונות עשה הליכוד מאמצים גדולים לקרב אל שורותיו את המחזיקים בנשק ברישיון. הוא הקל על תקנות הנשיאה בנשק, ופקד מחזיקי נשק לשורותיו.
לא אוסיף על כך דבר, מלבד זאת. אין לנו ברירה אלא לצאת ולהיאבק על עתידנו ועתיד ילדינו כאן. אבל עלינו לעשות זאת בקבוצות גדולות, לא במשמרות יחידים, ולהיות ממוגנים כמידת האפשר מפני כול אפשרות של פגיעה פיסית.
ניסיונות הפגיעה במפגינים בגשרים הם כאין וכאפס למול מה שעלול להתרחש עכשיו.
