הכי טוב בבית.

יומן החופש הגדול של מיכאל, דניאל ואבא שלהם (14).

     אמש הגענו הביתה מאילת בסביבות עשר וחצי בלילה. הטיסה יצאה בשש וחצי משדה התעופה רמון, ונחתה בתל אביב בשבע ורבע. בטרמינל 1 אספנו את ורוניקה, חברה מתובל, שהצטרכה טרמפ מתל אביב לתובל, עלינו על השאטל מטרמינל 1 לטרמינל 3 כדי שיוביל אותנו למגרש החנייה שהחנינו בו את המכונית, ויצאנו הביתה.

     בדרך עצרנו אצל דבאח בדיר אל אסד, כדי לצייד את הבית במזון, וכשעלינו בהר, ברחוב אל ג’אבל, לתובל, כבר הרגשנו את האוויר הקריר המיוחד של פסגת ההר, והסכמנו בינינו על ההבדל התהומי בין התופת של אילת לקרירות של תובל. כל כך שמחתי להגיע הביתה, שכאשר עברנו את השער הצהוב של הישוב בירכתי ברכת שהחיינו. כן. עד כדי כך.

     הגענו הביתה, פרקתי את כול המזוודות, סידרתי את המצרכים, הכנתי בגדים לכביסת הבוקר, גם ישבנו לאכול ארוחת לילה ביתית טובה, ורק אז יכולנו ללכת לישון.

     עם בוקר השכמתי בחמש וחצי, כהרגלי. ובשש וחצי הערתי את מיכאל, שיצא היום למחנה הקיץ של הנוער העובד והלומד בחוות כרמל. דניאל נשאר בבית, הן מפני שלא רצה לצאת למחנה בן שלושה ימים ולהתגעגע הביתה, הן מפני שקם בבוקר עם חום. אני מאד מקווה שלא התייבש אתמול, בחצי היום שבילינו עם טוני ואלה בברכה במתחם מגוריהן, באילת.

     מיכאל יצא למחנה. היה לי קשה להיפרד ממנו, והאמת היא שאמש אמרתי לו, שאם הוא רוצה להישאר בבית, כי קשה לו להינתק ממנו שוב, רגע אחרי שחזרנו הביתה מארבעה ימים באילת, הוא יכול להישאר בבית. אבל הוא העדיף לצאת למחנה, ואני כמובן כיבדתי זאת.

     עשיתי שתי מכונות כביסה ותליתי אותן בחצר, ביקרתי את התרנגולות ואספתי ביצים מן הלול, התרשמתי מן הצמיחה המסיבית של הגדר והעצים מסביב, עד כדי כך שיהיה עלי השבוע לגזום את העצים והשיחים ולכסח את הדשא, ואז ירדתי לכפר, לקנות סיגריות ולאסוף לדניאל חבילה שחברת צ’יטה שלחה לו לנקודת איסוף במג’דל כרום. אבל החבילה עוד לא הגיעה לשם, ולכן העפלתי חזרה לתובל, והתיישבתי להקליד את כול חשבוניות ההוצאה מאילת בתוכנת המעקב שלי אחר הוצאות והכנסות.

     אחרי כן חזרתי לערוך את אחד מארבעת הספרים שאני עורך כעת.

     אין לכם מושג איזה אושר זה לחזור הביתה. אני מתעב חוסר מעש, בעבורי חופשה היא עונש, ושגרת חיי כול כך מספקת אותי, שאני לא רוצה שום דבר אחר מלבד להיות בבית, לכתוב, לקרוא, ללמד ולערוך ספרים. הבוקר, בדפי הבוקר, כתבתי לעצמי, שאני מתעב חופשות, ומעדיף פי אלף חיים מתוחים אל תכלית מסוימת, תכלית כלשהי. ולכן, בפעם הבאה שהמטפלת שלי תגיד לי שאני חייב לנוח, אני אגיד לה שלא, שאני לא חייב לנוח ולא רוצה לנוח, שאני נהנה מחיי בדיוק כפי שעיצבתי לי אותם לפני שנות דור. מניפת משימות יומית, שבועית, חודשית ושנתית, ריבוי פעילות, תחושה שבכול יום אני עושה משהו למען העולם ולמען חיינו כאן. שאחרים ייהנו מחופשות בטן גב, או ימים שלמים בלי אימוני כושר, והאבסה במסעדות. אין לי בעיה עם זה. אבל זה לגמרי לא בשבילי.

    ובשולי הדברים – היום הוקרן בישיבת הממשלה ‘סרטון ההסתה נגד נתניהו,’ לקט ערוך במגמתיות של דברי נואמים ודוברים שונים מן ההפגנות, נגד נתניהו. בלקט מופיעים גם דברים שאמרתי בשולי הפודקאסט ב”קשת אנושית”, לשאלת המנחה, רגע לפני סיום השיחה בינינו.

     הנה היא כאן https://podcasts.apple.com/podcast/1541859140?i=1000634884760. היא הייתה יפה ומעניינת. ערוץ 14 פשוט לקח מקטע קצר מדבריי, ניתק אותו מהקשרו, ערך מתוכו קטע של סיוג דבריי, ועל ידי כך החריפם. טכניקה פשוטה של סילוף דברים והוצאתם מהקשרם. לכך הוסיף כותרת וכותרת משנה, שכביכול משקפות את דבריי אך למעשה מורידות מהן את התנאים והסיוגים שקבעתי להן ועל ידי כך מקצינים אותם. הנה האייטם בערוץ 14. https://www.now14.co.il/%d7%a4%d7%a2%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%90%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%a2%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%91%d7%95%d7%92%d7%93-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%a9/.

     המהלך הזה לא הפתיע אותי. בשנה החולפת, שנת ההתנגדות למשטר, אראל סגל וצוותו ניסו לתפוס אותי לראיון לא אחת. וכך גם מגישים נוספים בערוצי הימין. סירבתי לכולם כי ידעתי שהם לא באמת רוצים לשמוע את דעותיי. הם פשוט מחפשים את הקורבן התורן בשמאל כדי לצלוב אותו. ולי אין שום כוונה לשתף פעולה עם הטקס הזה, שבו הימין הפוליטי משתמש באנשי שמאל כדי להוכיח לעצמו את צדקתו המדומה.  

     אבל היום, כאשר לשכת ראש הממשלה לקחה ועשתה ‘העתק הדבק’ מן האייטם בערוץ 14, וכללה את דבריי ב’סרטון ההסתה נגד בנימין נתניהו’, הגדישה את הסאה. למעשה הוציאה בזה את דיבתי רעה והתירה את דמי. אני כמובן אבדוק מה אוכל לעשות משפטית נגד כך. עם זאת, איש לא יעצור אותי מלבטא את דעותיי הלגיטימיות ולהתנגד למשטר הדיקטטורי ההולך ומתבסס כאן. לא אתן שיחריבו את ארצי ואת חיי.

    המהירות שבה הוציאה לשכת ראש הממשלה את הסרטון, ביום שבו חל ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של דונאלד טראמפ, מלמדת שהסרטון הזה הוכן מראש. לא אתפלא אם עשה שימוש בחומרים מאותה ‘פינה’ בערוץ 14, שבמשך זמן רב צדה את מתנגדי המשטר, ואני בתוכם. בזה יש כדי להראות שערוץ 14 הוא אכן ערוץ בשירות המשטר. לא פחות מכך, יש בפרסום הסרטון, הקרנתו בישיבת ממשלה והעברתו לערוצים הזרים דווקא, כדי לומר – טראמפ קורבן, וגם נתניהו קורבן.

     ובכן, מר בנימין נתניהו, אתה לא הקורבן. אתה המקרבן. הקורבנות שלך הם אנו, הישראלים, ובייחוד הנרצחים, האנוסים, החטופים, הנופלים, הפצועים בגוף ובנפש, המפונים מבתיהם ומי שאיבדו כליל את בתיהם, כל מי שנפגע במישרין מן ההפיכה המשטרית שחוללת כאן, מהקונספציה השגויה שלך בנוגע לחיזוק החמאס על חשבון הרשות הפלסטינית, מן ההתעלמות שלך מכול האזהרות בכתב ובעל פה שהפנו אליך ראשי זרועות הביטחון וראש האופוזיציה לפני הטבח, מהיעלמותך בשעות הראשונות להתרחשותו – ומהתנהלותך הנפשעת ממנו והלאה.

     אל תתבלבל. איש אינו רוצה לרצוח אותך, איש אינו רוצה לפגוע בך ואיש לא ייתן לך להדביק לנו, מתנגדיך, את ההאשמה המתאימה יותר מכל לך – האדם שעמד על המרפסת בכיכר ציון לפני רצח רבין, ואחרי הרצח רחץ בניקיון כפיו, האדם שכול שלטונו מבוסס על הסתה, פילוג, שיסוי ופגיעה כמו הסרטון המתועב שהקרנתם בישיבת הממשלה.

     אתה לא הקורבן, אתה המקרבן, ושום סרטון ערוך בחופזה ומגמתי לא יועיל לך. האחריות והאשם בכול המיתות המשונות שמתו בהן ישראלים בשנה החולפת היא שלך בלבד. הם הקורבנות שהעלית ועודך מעלה על מזבח שלטונך הבזוי, שלטון דמים שסופו להיעלם מן העולם.