יומן החופש הגדול של מיכאל, דניאל ואבא שלהם (17).
היום קמתי בשעה 04:17 לפנות בוקר, אחרי חמש שעות שינה, בהבנה שאני מסומן כמתנגד משטר. אתמול הפצתי לתקשורת הבינלאומית והישראלית את המכתב, ש-500 אנשי רוח, תרבות, ספרות ואקדמיה חתומים עליו, ליו"ר הקונגרס האמריקאי, לבטל את נאום נתניהו שם, בשבוע הבא. מיד התחילו אלי הפניות מציידיה של מכונת הרעל – התוכנית של אראל סגל ברדיו 103, ערוץ 14. סירבתי לראיון אצל סגל, ולערוץ 14, שכתבו, ישי פרידמן, התעניין מי ניסח את המכתב, העברתי תגובה כתובה, לפיה המכתב נוסח בידי צוות של א.נשים, כפי שאכן היה. הסכמתי רק לראיון אצל בן כספית ואריה אלדד ברדיו 103, אך הוא נדחה בשל אירועי היום.
הפניות האלה חידדו אצלי את ההכרה שאני מסומן. יש לזה משמעויות שונות. מצד אחד, רבים מקשיבים לדבריי. מצד שני, במציאות שבה השר בן גביר שולט במשטרה, העניק דרגות קצונה ל'צל' וחילק כלי נשק לתומכיו, יש בזה סכנה ברורה. אם הממשלה הרעה הזאת לא תיפול, אם שומרי הסף לא יעצרו את ראש הממשלה, הזמן שבו המיליציות של בן גביר יאספו מתנגדי משטר מבתיהם, למעצר או לטבח, הולך וקרב.
כתבתי את הדברים האלה לפני שנים. אבל כעת תחזיותיי מתגשמות. המשטרה נפלה בידי כהניסט, ובשוליה מתפתחת מיליציה מסוכנת. לא חסר הרבה כדי שהתחזיות הנוראות ביותר שלי תתגשמנה. במצב כזה, הדבר הכי נכון שאני יכול לעשות הוא להסתלק מכאן. אבל מכיוון שאינני רוצה לקרוע את בניי מילדותם ומחבריהם, ומכיוון שאינני מסוגל כלל לדמיין את עצמי חי בגלות, אני נשאר כאן, עם כול הסיכונים הכרוכים בכך.
אלה לא הרהורים לימות החופש הגדול. אבל כידוע, המציאות אינה מתנהלת לפי לוח החופשות של הילדים. ומכיוון שלא רציתי לתת למחשבות האלה להשתלט עלי, בשעה כה מוקדמת של בוקר, עשיתי אימון אירובי, אכלתי והתיישבתי לעבוד. ערכתי בכול אחד משלושת הספרים שאני עובד עליהם, ובעשר וחצי כבר נכנסתי למיטה להשלמה של חצי שעת שינה.
כשקמתי, הילדים כבר היו ערים. שמחתי כול כך לראות את שניהם בבית, שחיבקתי ונישקתי אותם די הרבה היום. היה מאד חם, בילינו בבית, ורק אחר הצהריים ירדנו לכרמיאל כדי להזדכות על בקבוקים, לקנות מצרכים הביתה ולהתפנק ברי-באר (מיכאל ואני) ובאצה (דניאל).
על כל היום הזה העיבה עננה. לא רק בשל הכרתי שאני מסומן, אלא בשל דבריו של הנבל המתכנה ראש ממשלת ישראל בישיבת הקבינט, לפיהם החטופים סובלים, אבל לא מתים, ונאומו בדיון היום בכנסת, עם צנצנות הריבה ונפוליאון. הדברים האלה הם מטורפים, מופע פסיכוטי של אדם שאינו כשיר לתפקידו, מנותק רגשית מסביבתו, ולפי עדותו עצמו גם לא יודע דבר על שום דבר. לא על התצפיתניות, ששירתו בלי נשק באזורי עימות, לא על אי ביקור משפחותיהן, לא על האיום שנשקף מחמאס לפני טבח ה-7.10. הוא תמיד לא יודע דבר.
מופע הניתוק המטורלל הזה מראה עד כמה האדם הזה חולה, נפשית, רגשית, ערכית, עד כמה הוא נפשע, עד כמה שומרי הסף של ישראל – האופוזיציה שלא חוקקה את חוקי הנאשם בזמנו, בית המשפט העליון בפסה"ד 0:11, הפרקליטות, היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט והיועצת הנוכחית, ראש השב"כ וראש המוסד, שר הביטחון, הרמטכ"ל והמפכ"ל – לא עמדו בפרץ מול הסכנה המוכחת, הברורה והמוחשית העולה מן האדם הנפסד הזה, וממעשיו, כפי שקבעה אפילו ועדת חקירה ממלכתית לא מכבר.
כאשר אזרחי ישראל רואים בטלוויזיה את מופע הניתוק המטורף הזה, ויודעים ששומרי הסף לא עושים דבר כדי לעצור בעדו מהמשך אחיזתו במדינה, לא פלא שהייאוש גובר, ועמו העננה הזאת, המלווה גם אותי למן הבוקר. האדם הזה חייב להיות מסולק מתפקידו לבור כלא, בהחלטת בית משפט, הפרקליטות, היועצת המשפטית לממשלה, ובביצוע השב"כ, מפני שכול יום שלו בשלטון מחריב את ישראל ומקרב אותה לאובדנה המוחלט.
אם החופש הגדול הזה לא ינוצל לסילוקו מן השלטון ולהפלת הממשלה, גם שנת הלימודים הבאה לא תיפתח כסדרה.
הלוואי וייעצר בחו"ל ויוסגר לבית המשפט בהאג. לחליפין, הלוואי ויימק בבור כלא בישראל, ויסבול ייסורים בדיוק כמו החטופות והחטופים, שהוא עושה כול שביכולתו כדי לסכל את עסקת השבתם ארצה, כדי לשמור על שלטונו. את הקללות האחרות שאני מקלל אותו בליבי אחסוך מכם. אם גזר דינו לא יבוא מידי ערכאות משפטיות עלי ארץ, יבוא מידי שמים. וככול שיקדם, כן ייטב.
