מורה להשכיר.

התנגדות ושמחות אחרות (94).

      ימים ספורים נותרו עד תחילתה הרשמית של שנת הלימודים, וכמו בטקס עתיק שבות תוכניות האקטואליה לעסוק בחוסר במורים, בצפיפות בכיתות, באיומה השביתה. השנה נוספו לזה גם תחקירים על המתחולל במשרד החינוך, העברת תקציבים מהחינוך הממלכתי-חילוני לממלכתי-דתי ולרשת 'אל המעיין' של ש"ס, צמיחתה המהירה בזכות הבטחת תקציבים ועוד. וכול זה מדאיג ומחליא אותי מאד. בייחוד בידיעה שכעת ישנם שר מש"ס במשרד החינוך וסגן השר אבי מעוז, יימח שמו וזכרו, ששם לעצמו למטרה להילחם בלימודי מגדר, להטב"ק ועוד.

     אבל הדיבור על החוסר במורים הרגיז אותי. זאת, מפני שלפני שנה, כעת חיה, כאשר שמעתי על החוסר במורים, החלטתי לנקוט עמדה. כתבתי והצעתי לגייס הורים כמורים, ולא הסתפקתי בזה. חיפשתי ומצאתי מאגר מורה להחלפה, נרשמתי אליו והעליתי אליו את כול התעודות הנדרשות, במקרה שלי תעודת תואר שני בהצטיינות יתרה בלימודי הספרות באוניברסיטת תל אביב. ללא תעודת הוראה. יתר על כן, בעקבות כתיבתי על כך בפייסבוק גם נוצר קשר ביני לבין מנהל בית ספר מסוים בצפון, ואפילו יזמתי פנייה לבית ספר נוסף. לבסוף, נרשמתי גם לתוכנית מסוימת להוראת השפה העברית בבתי ספר ערבים. לתדהמתי, במשך השנה החולפת כולה לא קיבלתי ולו פנייה אחת משלל הגופים האלה.

     מעשיי לא נבעו מחוסר בפרנסה. אני מלמד כמעט מדי שנה במכללה זו או אחרת, בשנה החולפת בתל חי, מלמד כתיבה בסדנאות פרטיות באמצעות הזום, מרצה ונפגש עם אנשים בכול מקום שמזמין אותי אליו, כמו כנס הרבנים ההומניסטיים, שבמסגרתו נפגשתי עם החברות והחברים ביום חמישי האחרון בתיכון לאומנויות בירושלים, עורך ומוציא לאור ספרים, ומתפרנס לא רע. מבחינתי, ההחלטה להיות מורה בבית ספר, עממי או תיכון, הייתה החלטה ציונית, אידיאולוגית. הבנתי שאינני יכול לשבת בבית ולעסוק בשלי, בשעה שחסרים כול כך הרבה מורים ומורות במערכת החינוך. יכולותיי רבות ומגוונות, ואני יכול לחנך קבוצת תלמידים לערכים, לכתיבה יוצרת, וגם ללמדם ספרות.

     ייתכן שאין חוסר במחנכים ובמורים לספרות ולהבעה. לא סביר שמורות להבעה ולספרות לא יצאו לחופשת לידה השנה. אני מניח שהיו כאלה. לכן מפתיע אותי שאיש לא פנה אלי, בשאלה האם אוכל להחליף מורה במקום כלשהו. אחרי עשרות שנים של הדרכה של בני נוער, ועשרים וחמש שנים של הוראה באוניברסיטה הפתוחה, במכללות ואפילו כסופר-מורה במשרד החינוך, חבל לי שאני יושב בבית, בשעה שאני יכול לתרום לחינוכם ולהשכלתם של תלמידי ותלמידות ישראל.

     ישנם כמוני רבים ורבות. בשנה שעברה ניסתה אגודת הסופרות והסופרים העבריים לגייס סופרים וסופרות כמורים. גם לזה נעניתי. וישנם גם הורים רבים שאינם סופרים, אלא אנשי מדע וטכנולוגיה ותחומים נוספים, שיכולים לבוא וללמד מדעים או מתמטיקה או אנגלית, כול מקצוע שחסרים בו מורים. מדהים לגלות שמשרד החינוך ומנהלי ומנהלות בתי הספר לא נעזרים בנו.

     הראשונים שאכפת להם מרמת החינוך והלמידה של ילדיהם הם הורי ישראל. הם גם מאגר כוח האדם הכי זמין, הכי מקצועי והכי מיידי שעומד לרשות משרד החינוך בכול עת. עוד לא מאוחר מצד שר החינוך לקרוא להורי ישראל להצטרף למערכת החינוך, כמתנדבים או כמורים מחליפים, ולסייע למערכת בחינוך ובהוראה לילדיהם.

     אשמח אם תשתפו פוסט זה. תודה רבה, ושנת לימודים פורייה ומוצלחת לכול ילדי וילדות ישראל.