מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

אילן שיינפלד

מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

(פזמון סאטירי)

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי כָּל כָּךְ רְעֵבָה,

כְּבָר שְׁבוּעַיִם לֹא בָּא לִי

שׁוּם דָּבָר לַקֵּבָה.

לֹא אַבְרֵךְ וְלֹא רַב,

לֹא עֲרֵל, לֹא נִמּוֹל,

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱכֹל

מִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, וְלוּ כַּזֶּרֶת,

מִכְחוֹל חָרְדָּ"לִי אוֹ דָּתִי לְאֻמִּי,

אוֹ מִכְחוֹל שֶׁל עוֹבֵד אֱלִילִים חִלּוֹנִי,

הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לִי מָה לֶאֱכֹל,

רֶעבֶּע, כִּי כָּכָה אֲנִי כְּבָר

פָּשׁוּט לֹא יָכֹל. אֲנִי מֻכְרָח

לִמְצֹץ אוֹ לְשַׁפְשֵׁף עַל כָּרִית

אֶת מָה שֶׁקָּרָאתָ לוֹ 'אוֹת הַבְּרִית,'

אָז, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין הַתְּפִלּוֹת,

כְּשֶׁהִכְנַסְתָּ לִי יָד בַּצִּיצִית, לִטַּפְתְּ

אוֹתוֹ, נָשַׁקְתָּ לִי וְאָמַרְתָּ

שֶׁאוֹת בְּרִית שֶׁכָּזֶה

לֹא נִבְרָא עוֹד, בְּשַׁמְטַא,

וְאִם תְּלָחֵךְ אוֹתוֹ קְצָת בִּשְׂפָתֶיךָ

יָשׂוּשׂ וְיִשְׂמַח לֵב אֱלוֹקֶיךָ

וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם, רִבּוֹן עוֹלָם

יְגַדֵּל לִי אוֹתוֹ לְאֵבָר מֻשְׁלָם.

אָז לָמָּה, רֶעבֶּע, תִּקְרָא לִי סוֹטֶה,

הֲרֵי, בֵּינֵינוּ, גַּם אַתָּה נוֹטֶה

לְמַשְׁמֵשׁ אוֹתוֹת בְּרִית שֶׁל יַלְדֵי הַמִּגְזָר

וְאִם כָּךְ גָּזַר אֱלוֹהַיי, שֶׁיְּהֵא עָלַי

לְפַרְנֵס בְּגוּפִי אֶת תְּשׁוּקַת רַבּוֹתַי,

לְפָחוֹת אַל תִּקְרָא לִי חוֹטֵא, אוֹ

אֹמַר לְךָ זֹאת בְּאֹפֶן בּוֹטֶה –

מָלֵא פִּיךָ, רֶעבֶּע, בְּמַיִם,

לְבַל תִּתְקַע לְךָ שַׂעֲרָה בַּשִּׁנַּיִם

(אוֹתָהּ מוֹרִידִים בַּגָּרוֹן, אַלְלַי,

עִם בְּשָׂרָה הַלָּבָן שֶׁל חַלַּת הַשַּׁבָּת)

וְאִם אַתָּה מֻכְרָח לְהִתְבַּטֵּא,

סַפֵּר בְּאֱמֶת מִי כָּאן סוֹטֶה.