יומן מלחמה (268).
נאמן לדרכי בכל הנוגע להתמודדות עם חרדת הקיום שהתעוררה בי לקראת המלחמה עם איראן. גם היום ביליתי חצי יום בעירוב משימות בין שולחן הכתיבה לבין המטבח. את ריבת תות השדה ללא סוכר הכנתי מיד אחרי שהבנים יצאו לבית הספר. את המתכון לקחתי מכאן https://www.foodsdictionary.co.il/Recipes/9941. השינוי היחיד שהכנסתי בו היה שלא הוספתי בה טימין, ושטחנתי במוט בלנדר את הריבה אחרי שהתקררה. היא יצאה מצוינת.
מכיוון שהיו לי הרבה תותים בבית, וגם המון לימונים מן השכנים, התכוונתי לאפות עוגה בחושה תות לימון. אבל אז נזכרתי, שאתמול הכנתי דייסת סולת ונשאר לי חצי סיר ממנה במקרר. אז חיפשתי מתכון לעוגת סולת, מצאתי מתכון לעוגת סולת ותמרים, והוספתי לה תות שדה. הנה המתכון. https://www.instagram.com/reels/DObRAl7CHEl/ גם היא יצאה נהדרת. לא הכנתי את גלידת הטחינה המצורפת אליה במתכון. תחת זאת פיזרתי עליה פרוסות תות שדה טרי לפני האפייה בתנור והכנסתי אותה ככה פנימה. התות התכרמל והגיר מנוזליו על העוגה, וזה הוסיף לה טעם וצבע.
לקראת צהרים תהיתי מה אכין לבנים לאכול. למיכאל הכנתי שבלולי תרד, גבינה וחמציצים, ולדניאל 'עסק פלייש', קוביות בשר בקר ברוטב עגבניות. קצצתי בצל, ריככתי אותו, הוספתי לסיר את קוביות הבשר, אחרי טיגון של הבשר והבצל יחד שפכתי על זה רוטב עגבניות ומים ונתתי לזה לרתוח ואז בישלתי על אש קטנה עד שהבשר התרכך. מכיוון שאני לא זורק שאריות, ונשאר לי הרבה רוטב עגבניות מהפלפל הממולא שהכנתי לדניאל אתמול, שמרתי עליו במקרר והוספתי אותו לסיר. זה הוסיף עומק של טעם לתבשיל כולו, ודניאל טבל בו את קצה החלה של שבת וליקק את האצבעות.
לעצמי הכנתי קארי בקר. את המתכון לקחתי מספר הבישול ההודי של רות סירקיס. מי שאוהב אוכל הודי ולא מכיר את הספר הזה, זהו ספר חובה.
בין בישול לאפייה ערכתי שני סיפורים לספר הניצולים מהשבעה לאוקטובר, שאני עורך בהתנדבות, ועוד אספר עליו, עשיתי סידורים און ליין, וערכתי עוד כמה סיפורים ישנים שלי, ובהם שני סיפורים אלימים מוטרפים הקשורים בסכינים. כשסיימתי לערוך אותם, בחמש וחצי אחר הצהרים, הזכירו לי הסיפורים עצמם שהערב מגיע לפלך משחיז סכינים.
עליתי על הרכב ונסעתי אל פלך, הקיבוץ השכן. בחניית ליד המזכירות פגשתי את משה, משחיז סכינים מגוש עציון, שמסתובב בכל הארץ עם משחזת סכינים חשמלית, ומשחיז סכינים ללקוחות. הוא עלה מהברונקס, ניו יורק לפני שנים רבות, ולפני שמצא את פרנסתו בהשחזת סכינים היה שוחט מומחה, ולפני כן מורה לשפה לתלמידי ז'-ח' שהתקשו בלימודיהם, בניו יורק. הוא התמחה בשחיטת עופות נדירים אך כשרים, ומשעלה ארצה וגילה שאין פה כל כך הרבה כאלה, מלבד חוגלות ופסיונים ויונים, החל ללמד שחיטה לאחרים, ומתוך כך התגלגל לקורסים בהשחזת סכינים.
שוחחנו שעה ארוכה. סיפרתי לו שהערב שכתבתי שני סיפורים הקשורים בסכינים, וכך נזכרתי שהוא אמור להגיע אלינו להשחיז סכינים. תחקרתי אותו על חייו, ושאלתי אותו אם במהלך שנות עבודתו פגש בסכינים עם סיפור. הוא סיפר לי סיפורים נפלאים. התקשיתי להיפרד ממנו, אך לא רציתי לעכבו מעבודתו. מכיוון שרעייתו והוא אוהבי שירה הוא ביקש ממני הפנייה לשיריי, ואני בטוח שעוד נהיה בקשר גם בעתיד.
אין לי ספק בדבר אחד. מלבד השחזת סכינים, שיהיו לי סכינים טובות לבישול ו/או לביתור נוח'בות, שלא נזדקק לזה (מאז השבעה באוקטובר אני מקפיד לשמור בממ"ד סכינים חדות וטובות למלאכתן…), זכיתי גם בסיפורי סכינים, ואלה ודאי עוד יופיעו בכתביי כשיבשיל הזמן לזה.
מחר מלחמה, כנראה. שנעבור את זה בשלום.
