יומן מלחמה (39).
תודה לך, ג'יבריל רג'וב. אמש, בערוץ "אל ערביה", הודעת, כמזכיר הוועד המרכזי של תנועת פתח, על נוכחות הרשות הפלסטינית בעזה לאחר המלחמה, בהתבסס על קונצנזוס לאומי עם חובות וזכויות, על מנת להרכיב ממשלה ולהכין את העם הפלסטיני לבחירות חופשיות ודמוקרטיות. הדגשת כי הכניסה לעזה תקרה רק בהסכמה לאומית, שהיא חייבת להתבסס על אחדות גיאוגרפית של פלסטין, ושנסיגת ישראל והסרת המצור מעזה ייעשו לפני כן. לדבריך, "עבודה זו צריכה להיעשות מתוך ראייה פוליטית על מנת לגבש את הריבונות הלאומית שלנו על ארצנו". עוד ציינת: "אנו רוצים הקמת ממשלה המבוססת על קונצנזוס לאומי עם זכויות וחובות כדי להכין את העם הפלסטיני לקיום בחירות דמוקרטיות חופשיות".
תודה לך, מפני שבעשות כן עשית מה שממשלת הדמים של ישראל לא עשתה ועודנה נמנעת לעשות – להתוות את 'היום שאחרי' ולקבוע תמונת עתיד מדינית, שתייצב את המצב באזור ותוכל להוות נקודת פתיחה למשא ומתן על שלום בין העמים.
עשית מעשה חשוב, ג'יבריל רג'וב. סיפקת אופק מדיני לנשיא ביידן, שבאביב 2024 כבר לא יוכל להשלים את הסכם השלום האזורי, ולחיילי צה"ל, הפועלים למיטוט החמאס בעזה ובשטחים הכבושים, אך אין מאחוריהם דרג מדיני בעל חזון, יכולת וסמכות לקבוע את תמונת הסיום של המלחמה הנוראה הזאת.
אינני תמים. אני זוכר אותך היטב, ואף הלכתי לערך עליך בוויקיפדיה כדי לרענן את זיכרוני. אני יודע שבגיל 17 זרקת אימון על משאית של צה"ל ובשל כך נידונת למאסר עולם, במהלכו תרגמת את ספרו של מנחם בגין "המרד." ששוחררת בעסקת ג'יבריל, שאחיך היה פעיל חמאס, שגורשת ללבנון ולתוניס בשל מעורבותך באינפיאדה הראשונה, שגייסת סוכן שהיה אמור לרצוח את אריק שרון, ושחזרת לשטחים אחרי הסכמתי אוסלו, ואז מונית לראש הביטחון המסכל בגדה.
אני גם יודע שבתפקידך זה סייעת לסכל פיגועי טרור באינתיפאדה השנייה, שהיית יועצו לביטחון לאומי של ערפאת ואחרי כן של אבו מאזן, ושעמדותיך ואמירותיך בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני נעו בין "אני הפרטנר שלכם. אני חושב שיש הזדמנות היסטורית לנו ולכם" לבין
"ישראל היא סרטן באזור. בשם אלוהים, אני בטוח שכל גרגיר מפלסטין ההיסטורית, מהים עד הנהר – ישוב אלינו," "עד עכשיו אין לנו (נשק) גרעיני, אבל בחיי אללה, אילו היה לנו (נשק) גרעיני – מהבוקר היינו משתמשים בו," "אנחנו נמצאים על הארץ הזאת, והארץ הזאת היא שלנו. הם האויב שלנו."
אבל אני גם יודע עוד משהו. שאתה ומוחמד דחלאן וסלים פיאד וחנאן עשראווי וודאי עוד אישים ונשים שאינני זוכרם כעת, אתם האנשים עימם יהיה עלינו בסופו של דבר לשבת למשא ומתן, להביא להקמת מדינה פלסטינית מפורזת בשטחים הכבושים ובעזה, עם חיבור ביניהן מתחת לקרקע – הרי כבר פיתחתם מומחיות בזה – ובכך להביא אל קיצו את סכסוך הדמים הקורע את בשרם של העם היהודי ושל העם הפלסטיני מזה דורות.
אז תודה לך, ג'יבריל רג'וב, על ההעזה והתחכום הפוליטי שלך, על כך שהצבת אמש תמונת סיום למלחמה הארורה הזאת, ובזה החזרת תקווה לשני העמים.
דבר אחד קטן אוסיף – השמאל הישראלי אינו כתמול שלשום. אחרי טבח השבעה באוקטובר גם אנחנו התפכחנו. תמצאו בנו שותפים של אמת לדיאלוג של שלום, ויריבים נחושים במלחמה. כמוך אנחנו כבר מבינים, שאין לנו ארץ אחרת ולא תהיה לנו ארץ אחרת. לכן, כדי לחיות כאן שני עמים על אותה כברת ארץ, נחלוק אותה בינינו בחירוק שיניים. אבל עם עין בכוונת ויד על ההדק. לא תמצאו בנו שותפים לחורבן ישראל דרך דברי חלקות על הודנא. כן תמצאו בנו שותפים לשיקום עזה והשטחים הכבושים במצב של פירוז ושלום.
