היום אחר הצהריים, כשחזרנו מהגן, רחצתי את מיכאל ואת דניאל מוקדם מן הרגיל והלבשתי אותם בבגדים חגיגיים, יחסית, נקיים ויפים. כשהתלוננו על הרחיצה המוקדמת אמרתי להם, "אבל היום יום מיוחד, אנחנו הולכים לשבוע הספר, ואני רוצה שתהיו יפים."
נסענו לגן העיר כבר לפני חמש. סמיכותו של גן העיר לכיכר רבין אפשרה לי להביא את הילדים, סוף סוף, אל הג'מבורי של "שילב" בגן העיר. כבר מזמן רציתי לעשות את זה, אבל זה כל כך רחוק מנווה צדק, שזה נדחה שוב ושוב. וחבל.
הילדים כל כך נהנו שם, שזה היה פשוט נפלא. המתחם כולו מכוסה מזרנים, ויש בו מבוכים ועליות, מגלשות וגלילים ומנהרות, נחשים ותנינים והכול מפלסטיק ידידותי, צבעוני ורך, שכיף לשחק בו. אז זחלנו לאורך המזרנים ועשינו זה לזה "קוקו" מבעד למנהרות פלסטיק מרופדות, דהרנו על אפרוח פלסטיק ענקי וצהוב והתגלשנו ממגלשה מתנפחת. אגב כך גם צלצלתי לדוד ולזיווה, שגרים במגדל גן העיר, שאם מתחשק להם לראות את הילדים, אנחנו כאן, למטה, וזיווה ירדה אלינו ושיחקה איתנו בג'מבורי, והיה ממש ממש כיף.
עד שהרגשתי שאני מת מצמא, וגם הילדים כבר מיצו את המשחקים.
הכנסתי אותם לעגלה ויצאנו מגן העיר לכיוון הכיכר, שם פגשנו את מיטשל חברי והלכנו יחד קודם כל לשתות קפה ב"ארומה" אבן גבירול. קניתי לילדים מיני כריך אבוקדו, פאי תפוחים ושני אלפחורס, כי פשוט לא ידעתי מה ירצו לאכול. את כריך האבוקדו דחו מיד. בפאי התפוחים נגסו קצת, ואת האלפחורס נהנו מאוד לפורר בידיהם על החולצה ומתחתיה.
אחר כך הייתי צריך להעמיד כל אחד מהם על כיסא ולנער ממנו את פירורי העוגיה עם ריבת החלב.
עברנו לכיכר, והדוכנים הראשונים שפגשנו היו של ההוצאה לאור שלי, כינרת זמורה ביתן. היה ממש כיף לפגוש שם את החבר'ה, ומיכאל ודניאל גם קיבלו במתנה ספר אגדות קלסיות לגיל הרך, בעיבודה של רימונה די נור, עם ציורים. אני קיבלתי ספר על כתיבה ועוד שלושה עותקים מספרי האחרון, שנשארתי בלי עותק אחד ממנו.
אחרי כן טיילנו בין הדוכנים, להגיד שלום לחברים. לעמית מהוצאת בבל ולליה נירגד, המתרגמת והחברה הוותיקה, שהייתה איתה, לעוז מהוצאת אבן חושן, שפעם למדה אצלי שירה והיום היא עורכת בכירה באבן חושן, שקפצה משמחה למראה הילדים, הביאה להם ספר ילדים במתנה וגם שיחקה עם דניאל במשקפי השמש שלה. ותשמעו, הוא נראה ממש חתיך במשקפי שמש. וכשאמרנו לו זאת גם חשף את שיניו ככה, לסת מתחת ללסת, כמו חתיך אמיתי, שיודע שהוא כזה.
הלכנו לבקר גם בדוכנים של "כתר," ובדוכני "הקיבוץ המאוחד," שם פגשנו את שכננו, מנחם פרי, ששאל אם הבאתי את הילדים ליריד כדי לראות איך מוכרים שני ספרים במאה שקלים. מנחם הוא פעיל מרכזי ביוזמת חוק הסופרים, כך שהוא מחנך את הילדים כבר מגיל הינקות להשקפה ספרותית נאותה:)
אני עוד הייתי יכול להסתובב שם שעות, כמובן, מפני ששבוע הספר הוא חג בשבילי, ובעבורי, לבוא לכיכר רבין זה כמו לבוא הביתה. לפגוש חברים.
אבל מיכאל ודניאל, שרגילים ללכת לישון כבר בשבע בערב, קיטרו, ובכו, ובסוף הלכנו למכונית ונסענו הביתה.
כשהגענו הביתה חיממתי להם קציצות, והכנתי להם טחינה של אבא על חצי לחמניה טריה מן השוק.
וזהו. בקבוק ולישון.
אז הערב הם חוו עם אבא את חג הספר, חג קבוע בלוח השנה שלו, ומחר יחגגו איתו את חג הגאווה. מחר לא יילכו לגן. נאכל ארוחת בוקר טובה בבית (כבר הכנתי ביצים קשות לערבב להם חלמון בגבינה וריבה – זוועה – כמו שהם רגילים במעון), ובעשר בבוקר כבר נתייצב במרכז הגאה בגן מאיר, בהפנינג הגאווה, שם יתקיימו פעילויות למשפחות ולקטנטנים, ובהן ג'מבורי וגם בריכת ילדים.
ניפגש גם עם המון חברים וילדים ויהיה כיף גדול.
ורק הערב, כשכבר ישבתי על הכורסה בחצר, מתחת למנורת הלילה, כדי לא להעיר בתאורת החוץ את הילדים, וקראתי שוב את עמודי הפתיחה בספרה הנפלא של רונה רענן שפיר, "איש לומד לעוף," שרכשתי לי הערב, חשבתי על כך, שחג הספר וחג הגאווה סמוכים בלוח השנה בכלל ובלוח השנה שלי בפרט, ומתקיימים תמיד יום אחר יום, שנה אחר שנה. ושני החגים האלה, חגים מעצבי זהות, יהיו חגי המשפחה שלנו מעתה ואילך, יחד עם חגי השנה היהודית.
לילה טוב וחג גאווה שמח.
