המפלגה הלהט"בית: נייר עמדה.

מבוא

כבר בשנות השמונים של המאה שעברה הצעתי לראשי הקהילה ופעיליה להקים מפלגה ורודה. לצערי הצעתי נדחתה. אני הייתי במשך שנים עורך ועיתונאי ב"על המשמר" וגם חבר מרצ. פעם, למשך שבוע ימים בלבד, גם הרצתי את עצמי כמועמד לפריימריז של מרצ. אבל בתוך שבוע של לחצים שהופעלו עלי משני פלגי מרצ (הפלג הקיבוצי והפלג העירוני), על ידי פעילים אחרים בקהילה הלהט"בית, שחשו שאני מעמיד להם תחרות, ועל ידי אישים מרכזיים במרצ, הבנתי שזה לא בשבילי ונמלטתי מזה, ואחרי כן, ככל שגברה אי הנוחות שלי מאופן התנהלותה של המפלגה, גם ממרצ.

כאשר פנתה אלי שלי יחימוביץ', חברתי מימי "על המשמר", וביקשה את תמיכתי בבחירות לפריימריז במפלגת העבודה, נעתרתי לה בשמחה. אני מאמין מאוד ביושרה של שלי וביכולת העבודה המדהימה שלה. וגם בסגנון חייה הצנוע, הכמעט סגפן.

כיום אני חבר במחנה הציוני. עודני נמלט מפני הפוליטיקה כמו מאש. מרים בנימיני הזהירה אותי פעם, לבל אתקרב לפעילות פוליטית, אף על פי שהדבר מאוד מושך אותי, ואהיה בו טוב. היא צדקה בכול מילה.

העבר וההווה בקהילה

השבוע הועלו שתי יוזמות נפרדות להקמתה של מפלגה להט"בית, של אמרי ושל עדו. אני חושב שהן בעתן. זוהי תולדה טבעית של ההתפתחות הפוליטית של הקהילה. בשנת 1989 הקימו הדר נמיר, מרק טננבאום וג'ויס סאלא את "עוצמה", הזרוע הפוליטית של האגודה. מאז עברנו דרך ארוכה. הקהילה פיתחה מתוכה גופים וארגונים נפרדים, והקימה גם תאי גאווה במרבית המפלגות הגדולות. בשנים האחרונות אנו אפילו עדים להתנצחויות בין נציגי התאים הגאים במפלגות השונות.

בד-בבד עם התפתחות הקהילה, התגלה עולם ומלואו של צרכים ובעיות של אפליה הזקוקות לפתרון, ובהן שישה נושאים עיקריים: מניעת פשיעה ואלימות כלפי הקהילה, הכרה במשפחות גאות, התאמת שירותי הרווחה לקהילה הלהט"בית, שוויון בבריאות, חינוך לסובלנות וקבלת הקהילה הגאה והקצאת משאבים לשם כך. מתחת חבויים צרכים נואשים. כך, למשל, זריקתן של טרנסיות ממקומות עבודה, או הפסקת חלוקת תרופות הכרחיות ומצילות חיים לטרנסיות בקופת חולים כללית.

אף  מפלגה גדולה לא תיתן לנציג גאה מטעמה את מרב הצרכים שלנו. ראינו דוגמה קשה לזאת רק לאחרונה, כאשר ראש הממשלה הבטיח בסרטון כי יתמוך בהכללת זוגות ויחידים חד-מיניים בתיקון לחוק הפונדקאות, אך למחרת היום הצביע בניגוד גמור להבטחתו לקהילה, ולחבר הכנסת הגאה ממפלגתו, אמיר אוחנה. כעת הבטיח להקים 'רשות' לקהילה ושלח את אשתו כדי לבטא את רחשי לבו האוהדים כלפינו. זה ילך לפח האשפה כמו רבות מהבטחותיו.

ראוי לנצל את המומנטום העצום של מחאת הקהילה הלהט"בית לשם הקמת מפלגה. לחוששים שמא מפלגה זו תהפוך ל'פח זבל' של קולות, או שתגרום לירידה נוספת בכוחו של הגוש השמאלי-מרכזי, יש לי להרגיע אתכם. ראשית, אם נעשה עבודה טובה נעבור בהחלט את אחוז החסימה. וזה קשור לדברים שאפרט להלן. שנית, הקהילה הלהט"בית חוצה, מעצם טבעה, גושים ומגזרים. יש בה בנים ובנות חילוניים ודתיים, מצביעי ימין ומרכז ושמאל, קפיטליסטים וסוציאליסטים וכו'. וכאלה גם הורינו וחברינו. אם נקים מפלגה, ובני ובנות הקהילה והוריהם יבואו אתנו, הם יסיטו אליה את קולותיהם במידה שווה מכול המפלגות. ההמשך כבר יהיה תלוי בנו, בהתנהלות פוליטית חכמה.

המצב הפוליטי

המצב הפוליטי כעת, אחרי חקיקתו של חוק הלאום הנורא ושל התיקון לחוק לנשיאת עוברים, הוא נפיץ. נתניהו מבין זאת היטב, ולכן הוא מנסה, ואולי יצליח, למוסס את מחאת הדרוזים. עדיין יהיה עליו להתמודד עם שאר המיעוטים המודרים מכוח חוק הלאום – ערביי ישראל, המוסלמים והנוצרים, הבדואים, הצ'רקסים וכמובן בני ובנות קהילת הלהט"ב. איתנו יהיה לו קצת יותר קשה. זאת, מפני שאנו עקשנים, שבעי הבטחות וששים אלי קרב. המחאה שלנו לא במהרה תיפסק.

הבחירות קרובות כעת יותר מתמיד, וריחו של מפץ פוליטי מורגש באוויר. לא רק בשל תוצאותיו של חוק הלאום, אלא בשל הצטברות החקירות נגד ראש הממשלה ורעייתו, גילוייה של סתיו שפיר על אופן חלוקת התקציב, ניסיונותיו של אהוד ברק לשוב לעמדת השפעה, הכרזתה של חה"כ אורלי לוי אבוקסיס על הקמת מפלגה חדשה, הפעילות של 'הליכודניקים החדשים' בתוך מפלגת השלטון, התמד המחאה בפתח תקווה ובכיכר הבמה ועוד גורמים שאין טעם לפרטם כאן. אבל כדי שהמפץ הפוליטי המקווה אכן יתרחש, עלינו להקים מפלגה להט"בית, שתמשוך קולות מכול קצווי הקשת הפוליטית, ותתנהג כזיקית.

מי שמבקש להקים את המפלגה חייב להיפגש עם ראשי כל הארגונים בקהילה, ולכתוב יחד עמם את מצע המפלגה. הוא גם צריך לשבץ בחכמה את נציגי מרב הארגונים ברשימתו, ובהם הומו, לסבית, בי וטרנס, אב ואם גאים/ות, ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים, רצוי גם מישהו מאנשי איגי שעבר את גיל 18, פעילי קהילה ותיקים בצד צעירים.

מכיוון שאחד הדברים מהם חוששים רבים הוא, שלמפלגה זו לא תהיה אמירה ברורה בשום נושא מדיני/פוליטי שעל הפרק, אלא בענייני הקהילה בלבד, ומכיוון שמפלגה כזו, מעצם טבעה, היא פרי קואליציה פנימית של ארגוני הקהילה, אני מציע לבנות אותה על פי עקרון הזיקית, כדלקמן –

• כול חברי/ות הרשימה יהיו מחויבים להצבעה משותפת על כול נושא הקשור בקהילה.
• כול אחד/ת מחברי/ות הרשימה ייהנה/תיהנה מחופש הצבעה מוחלט בכול נושא אחר שעל הפרק, שאינו קשור בענייני הקהילה, לבד מנושאי זכויות אדם ופרט.
• הרשימה לא תקבל על עצמה משמעת קואליציונית, בשום מקרה של השתתפות בקואליציה, ותבהיר לראשי הקואליציה העתידית שתקום כי חבריה וחברותיה נהנים מחופש הצבעה מלא, על פי צו מצפונם, בכול עניין שאינו קשור במישרין לחיי הקהילה.
• כול אחד/ת מחברי/ות הרשימה יחויב/תחויב להחזיק לשכה לקבלת קהל באזור מגוריה, רצוי תוך ביזור בין מרכז לפריפריה, כדי לשמש כתובת לצרכים ודרישות של בני ובנות הקהילה.
• חברי/ות הרשימה יתחייבו לא לתקוף אישית או פומבית חברי תאים גאים אחרים במפלגות אחרות, ובהן גם התא הגאה במפלגת הליכוד, וחה"כ אמיר אוחנה, העומד בראשו. זה מרשם לאסון, לא לצמיחה.

לא אכנס כאן לכתיבת המצע של המפלגה. נדמה לי שמסמך החזון הקהילתי שפרסמתי הבוקר, יחד עם רשימת הדרישות שהגישה לא מכבר הקהילה לראש הממשלה, יכולים לשמש כבסיס מצוין למצע כזה.

דבר אחד ברור לי – אין לנו זמן, וזה צריך להיעשות עכשיו. אני מאוד מקווה שמישהו כבר רשם על שמנו מפלגת מדף אצל הרשם. אם לא, זה הזמן לעשות זאת, ולהיכנס מיד לדיונים בענייני הרכב הרשימה ומצעה.

אסור לנו בשום פנים ואופן להגיע למערכת הבחירות הבאה בלי מפלגה, מפני שאז נמצא את עצמנו שוב תלויים בחסדי השלטון. הזמן הזה עבר, חברים/ות, עכשיו הזמן שלנו להתנות כול תמיכה פוליטית שלנו בכול מפלגת שלטון, מתוך הכנסת, בתמיכה בדרישותינו ובהבאת הישגים לקהילה.

סיכום

אני מודע לכך, שפוסט זה ודאי יעורר תגובות רבות. אקבל את כולן באהבה. רק אנא מכם, שימרו על לשון בני אדם. מטרתנו אחת, והיא שווה – הבטחת קיומה וסיפוק צרכיה של קהילת הלהט"ב, למען צעיריה וקשישיה, הוריה ואבותיה ואימהותיה וילדיהם/ן, למען הבי והטרנס וכול הגדרה מגדרית אחרת. הגיע הזמן שלנו לקרוע את מסך הצביעות מעל ממשלת ישראל, לתבוע את שלנו – וגם להשיג את שלנו בכוח. פוליטי, כמובן.