יומן מלחמה (8).
דניאל התעורר לא מזמן מחלום וסיפר לי עליו. אני כותבו כאן כמובן בהסכמתו. בחלום טייל יחד עם עוד זוג תאומים מכיתתו בתובל. לפתע ניגשו אליו גורי חתולים ורחרחו אותו, ואז פתח אחד הגורים את פיו ושאל, בעברית: "דבש?" דבש הוא שמו של גור החתולים שאימצנו רגע לפני המלחמה.
יותר מכול החלום הזה מראה עד כמה דניאל קשור לבעלי החיים בבית. הנה עוד סיפור על כך: אתמול הוא החליט לפנק את החתולים הבוגרים, גילון ודמקה, ואת הכלבה רונה בחטיפים, ואז שאל אותי אם יוכל לתת לדבש חצי קופסה של מזון רפואי. אמרתי לו שלא כדאי שיעשה זאת, כי אמנם קניתי לו מזון רפואי רטוב, אבל כרגע אני נמנע מלתת לו אותו כדי להרגיל אותו לאכול מזון יבש, שהוא בריא יותר.
"אתה לא חייב לפנק את דבש, כשאתה מפנק את החיות הבוגרות," אמרתי לו, "הוא לא ירגיש מופלה."
"אבל אבא, גם בין בעלי החיים שלנו צריך להיות שוויון!" הוכיח אותי דניאל.
חייכתי ואישרתי לו לתת גם לגור החתולים קצת מזון רפואי כפינוק.
גור החתולים הזה משגע אותנו ואת בעלי החיים הבוגרים בבית, בדיוק כפי שהיו מכם מי שצפו זאת. הוא קופץ על רונה ומטריד אותה, מלעיז פנים מול החתולים הבוגרים, העונים לו בנשיפות כעס, מתחבט בין רגליי ללא הרף, כדי לסמן אותי בריחו וגם כדי לתבוע ממני אוכל, ומעיר מדי בוקר את הילדים, הישנים על מזרן בממ"ד, בשריטות ובנשיכות בפנים. הוא גם אוכל כמו חזיר ומחרבן כמו מפעל חרא, תסלחו לי, והשתלט על שני ארגזי החול של החתולים. הבוגרים כבר ויתרו על התענוג להפריש במחיצתו ויוצאים לעשות זאת בחוץ.
אבל הוא גם מעורר בילדים אהבה, נתינה וחמלה ומכניס הביתה המון חיים. כול שעות היממה הוא קופץ ומנתר ממקום למקום, בתחילה בבית וכעת גם מעז לצאת לחצר, הוא מגלגל לפניו כול דבר שניתן לגלגל אותו, מכדורי משחק מיוחדים שהכנו לזה, דרך כופתת מזון אחת לכלבים שהוא גוזל מכלי האוכל של רונה ואז משחק איתה לאורך הסלון, ועד לגליל הנייר הסופג התורן שאני שומר על האי במטבח. מרגע שגילה שהוא יכול לנתר לגובה האי, הוא מבלה בו ללא הרף, משליך ממנו את גליל הנייר ואז מגלגל אותו ופורש את מלוא גליל הנייר לאורך המטבח.
מיכאל ודניאל משחקים אתו המון. כמעט מדי ערב אני רואה את מיכאל מתכרבל עם דבש על הספה שלו, מלטף ומדגדג ומשחק אתו, ואת דניאל מדבר אתו, כמו עם שאר בעלי החיים בבית. בעבורם, הכלבה והחתולים הם חלק מן המשפחה המורחבת שלנו, וחלק משמעותי מאד מנוף ילדותם.
ברגע שהבנתי שהמלחמה עומדת להסלים, נסעתי עם דניאל לחנות בעלי חיים בכרמיאל וקנינו בה שני ארגזי נשיאה גדולים לחתולים הבוגרים. כעת יש לנו ארגזי נשיאה גדולים בעבורם וארגז קטן יותר בעבור הגור. ביום ראשון גם אכניס למכונית אוכל לכול בעלי החיים. ודאי לי, שבמקרה של פינוי בעלי החיים ייסעו איתנו לכול מקום שנלך אליו. הפקרתם מאחורינו כלל לא עולה על דעתי, וגם לא על דעת הילדים. לכן גם אינני מבין כלל איך בן אנוש מסוגל לנטוש בעל חיים שהיה חיית המחמד שלו, בזמן מלחמה. אני מבין את תחושת הדחק והדחיפות לברוח. אבל לברוח בורחים עם כול המשפחה, ובתוכה גם בעלי החיים.
הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות דווקא עכשיו, במצב המלחמה הזה, בשגרת החירום שעתידה להיות ממושכת, היא לאמץ עם ילדיכם בעל חיים. לכו למקלט הקרוב של בעלי חיים באזורכם, או חפשו לאן הביאו את בעלי החיים שבעליהם נטבחו ביישובי עוטף עזה ואמצו שם חתול או כלב. תעשו בזה מצווה גדולה בעבור עילוי נשמתם של בעליהם שנטבחו או שהם נעדרים. לא פחות מכך תעוררו אהבה, נתינה וחמלה בקרבכם, בזמן הנורא הזה.
שרק נעבור את הימים הבאים בשלום.
