יום הולדת למורה.

התנגדות ושמחות אחרות (46).

     ביומיים האחרונים הבחנתי בקדחתנות בקבוצת הווטסאפ של ילדי 'תאנה', הכיתה שבניי לומדים בה. הילדים לא יודעים שאני הורה שותף סמוי בקבוצה, המפקח מרחוק על המתחולל בה, לבל ייפגע שם אף ילד. אבל אני משתדל לא לחטט להם בענייניהם. לכן הופתעתי כאשר ניגשו אלי אמש דניאל ומיכאל, והראו לי ברכות יום הולדתם למורתם, טל. מסתבר שהיום (13.3.23) חל יום הולדתה, וילדי הכיתה ארגנו בכוחות עצמם מבצע כתיבת ברכות למורה האהובה עליהם. ובצדק.

     הברכות שהבנים כתבו הממו אותי. מיכאל כתב ברכה יפה אחת. דניאל כתב שלוש. כשראיתי אותן ביקשתי מהם לסרוק אותן, ואחרי כן גם לפרסם אותן בפייסבוק. אחרי כן ביקשתי גם ממורתם רשות לעשות כן, לבל אפגע באינטימיות שלה עם תלמידיה. דבריי מתפרסמים כאן, אם כן, באישור כול הצדדים הנוגעים בהם.

     כך או כך, הבוקר קמתי בחמש, שעה מוקדם מן הרגיל, ואז אמרתי לעצמי בלבי שאפתיע את הילדים. אכין עוגת יום הולדת גדולה לילדי הכיתה, ואסיע אותם אתה לבית הספר. כך עשיתי. חיפשתי ומצאתי מתכון לעוגת שוקולד ענקית אצל ניקי ב., שאצלה תמיד אני מוצא כל דבר שאני מחפש. ויצאה עוגה נהדרת.

     אבל כשהילדים קמו, דניאל אמר לי מיד, "אבא, למה לא שאלת אותנו מראש? יש לנו ילדה רגישה לגלוטן בכיתה."

     הבטתי בו באהבה, במחשבה שלו על הזולת. ואז השבתי לו, שאם כך אאפה עוד עוגה נטולת גלוטן בשבילה. חיפשתי מתכון כזה ברשת, מצאתיו מיד, ובעוד הבנים אוכלים ארוחת בוקר אפיתי במהירות עוד עוגה. היא קצת נשרפה מלמעלה, מפני שהיא עשויה מביצים מוקצפות, חמאה ושוקולד בלבד. אבל בכול זאת הייתה טעימה.

     בשמונה כבר התייצבנו בשער בית הספר עם שתי העוגות, ואני שבתי הביתה. כשחזרו הילדים מבית הספר סיפרו בהתרגשות איך הפעילו את הכיתה בריקודים ובשירים למורתם האהובה. מסתבר, שטל האלופה חשבה בעצמה להפתיע את כיתתה, והכינה… עוגה ענקית נטולת גלוטן לכולם. כך הרוויחו ה-מ-ו-ן עוגה.

     אני שמח כל כך שעשיתי זאת. ובעיקר בברכות שכתבו בניי. יש בהם לא רק רהיטות לשונית, אלא בגרות רגשית נפלאה. והאמת, אצל דניאל, מעצם זה שכתב שלוש גלויות בזו אחר זו, משפע המלים שהיו לו לומר, בכתב, גם הבנתי. הילד הזה הוא אכן אמן. ולא רק באמנות תלת-ממדית, במחול ובציור. גם בכתיבה.

     כשאמרתי לו זאת, והבעתי התפעלות מעומק דבריו ומסגנון כתיבתו, פטר אותי כלאחר יד. היה עלי לשוב על כך שוב ושוב, עד שחייך, ואולי השתכנע קצת. אבל אני אמרתי לעצמי בלבי, הנה, הילד שעברתי אתו שנה שלמה של אבחוני קשב וריכוז, עליהם לא סיפרתי כאן עד כה דבר, הילד הזה שופע כישרונות, ממש עולה על גדותיו. כול מה שעלי לעשות הוא להתנתק לחלוטין מהחשיבה המקטלגת ילדים על פי ענייני קשב וריכוז – ופשוט לפתוח לו דלת, לאפשר לו לצאת אל המרחב.

     וגם זה שיעור חשוב בעבורי כהורה. גם זו למידה.

     הרגשתי צורך לכתוב כעת, בשעת לילה, את הדברים האלה, דווקא משום שאני מבלה ומכלה את כול זמני כעת בפעולות התנגדות. מרגע שאני פוקח את עיניי עד שאני סוגרן אני עסוק רק בזה, מלבד הכנת ארוחות לבנים וסידורים דחופים. על כתיבה או קריאה אין מה לדבר בכלל. כול תשומת הלב שלי נתונה לדורסנות המשטר – ולפעולות הדיפה.

     ואנחנו ננצח. כי אין לנו ברירה.

     לילה טוב לכולםן.

     כול עוד אפשר לחגוג יום הולדת למורה אהובה, לאפות עוגה, כולה מביצים מן הלול הביתי שלנו, גם זו נחמה.