הַבֹּקֶר בָּרְחָה לִי תַּרְנְגֹלֶת מִן הַלּוּל.
בָּרְחוּ שָׁלוֹשׁ, אַךְ שְׁתַּיִם מֵהֶן תָּפַסְתִּי,
מְצַוְחוֹת כְּאִלּוּ בָּאתִי לְשָׁחֲטָן, לֹא
לְהָצִילָן מֵרָעָב, מִצָּמָא
וּמִכְּלָבִים טוֹרְפִים.
הַשְּׁלִישִׁית בָּרְחָה
כֹּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ, וְנֶעֶלְמָה בִּסְבַךְ שִׂיחִים.
אַחֲרָיו אוּלַי חָצְתָה אֶת הַכְּבִישׁ
אוֹ הַשֵּׁד יוֹדֵעַ מָה, אַךְ אֲנִי
לֹא מְצָאתִיהָ.
הַטִּפְּשָׁה תִּפֹּל טֶרֶף בְּפִי כְּלָבִים
וַחֲתוּלִים, אִם לֹא תַּנִּים, אוֹ תָּמוּת
מֵרָעָב וְצָמָא, אִם לֹא תִּמְצָא דַּרְכָּהּ
חֲזָרָה אֶל הַלּוּל, וְתִדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ.
אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ זֶה קָרָה. אֲבָל
שַׁעַר הַלּוּל הָיָה פָּתוּחַ הַבֹּקֶר.
אוּלַי לֹא הֵסַטְתִּי כַּיָּאוּת אֶת הַבְּרִיחַ,
אוּלַי אֵיזֶה שָׁכֵן אוֹ יֵשׁוּת נֶעֶלָמָה אַחֶרֶת
חָסָה עַל הַמַּטִּילוֹת הָאֵלֶּה וְהֶחְלִיטָה
לְשַׁחְרֵר אוֹתָן מִמְקוֹם מִחְיָתָן.
כָּעֵת נוֹתְרוּ שָׁלוֹשׁ. נֶחָמָתִי הַיְּחִידָה
הִיא, שֶׁאַחַת מֵהֶן הִטִּילָה הַבֹּקֶר.
אֲבָל הֵן מְעַטּוֹת מִדֵּי, וְעֵינַי, שֶׁהִתְרַגְּלוּ
לִרְאוֹת אַרְבַּע תַּרְנְגֹלוֹת חַיּוֹת יַחְדָּו,
חָשׁוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר כָּאן. יִהְיֶה עָלַי
לְהַגְדִּיל אֶת מִסְפָּרָן בַּחֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת,
שֶׁלֹּא אָצֵר עַל הֵעְלמוּת חֲבֶרְתָּן
וְאֵהָנֶה מִמָרְאִיתַן, מִבְּלִי שֶׁאֲפַנְטֵז
שֶׁכֻּלָּן תַּמּוּתְנָה. כִּי אֲנִי כְּבָר
אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – אִם אַחַת מֵאַרְבַּע
נֶעֶלְמָה לִי, שֶׁיִּתְפַּגְּרוּ כֻּלָּן.
23.10.21
