טוֹב. זֶה נִהְיָה כְּבָר מַמָּשׁ מְטֹרָף,
קֶצֶב הַהַטָּלָה הַזֶּה. מִקֹּדֶם נִדְאַגְתִי
מַדּוּעַ אֵינָן מַטִּילוֹת, כָּעֵת אֲנִי נִדְהַם
מוּל הַקֶּצֶב. אַרְבַּע בֵּיצִים בְּיוֹם,
לְכָל הַפָּחוֹת, חֶלְקָן גְּדוֹלוֹת,
חֶלְקָן קְטַנּוֹת, אֲבָל חֻמּוֹת,
בְּרִיאוֹת מַרְאֶה, וַאֲנִי
מְלַקְטַן, מְסַבֵּן וּמַכְנִיס אוֹתָן
לַמְּקָרֵר, אֲבָל אֵין בּוֹ כְּבַר מָקוֹם,
וּמִלְּבַדִּי אִישׁ אֵינוֹ אוֹכֵל כָּאן
וְלוּ בֵּיצָה אַחַת לְיוֹם.
נִרְאֶה לִי שֶׁאַתְחִיל לִמְכֹּר אוֹ
לְחַלֵּק לַשְּׁכֵנִים.
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר בֵּיצִים לַנֶּצַח,
גַּם לֹא לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שִׁמּוּרִים.
אוֹמְרִים שֶׁבָּחֹרֶף הֵן חֲדֵלוֹת.
יִתָּכֵן. בֵּינְתַיִם הֵן מְמַלְּאוֹת
אֶת הַבַּיִת בְּבֵיצֵיהֶן,
וַהֲכִי מַפְתִּיעַ – הֵן מְמוּשְׁמָעוֹת,
מִתְיַשְּׁבוֹת כֹּל אַחַת בְּתוֹרָהּ
בְּתוֹךְ סַלְסִלַּת הַקַּשׁ שֶׁרִפַּדְתִּי
וְרִכַּזְתִּי בָּהּ אֶת בֵּיצֵיהֶן, מַטִּילוֹת
בַּזּוֹ אַחַר זוֹ, אַגַּב הַשְׁמָעַת קוֹלוֹת
מוּזָרִים, כְּאִלּוּ הֵן קוֹרְאוֹת לִי
שֶׁאָבוֹא לִטֹּל מֵהֶן אֶת תְּנוּבָתָן.
שֶׁתִּהְיֶינָה בְּרִיאוֹת. אַרְבַּע נְקֵבוֹת
דְּשֵׁנוֹת, יָפוֹת, גָּדְלוּ לִי, וּמְסִבּוֹת
לִי עֹנֶג רַב בַּצְּפִיָּה בָּהֶן, וּבְשִׁיר.
21.9.21
