מאמא עוף.

במסגרת קבוצת האבות הבלוגרים שאני חבר בה, החלטנו לכתוב השבוע על נושא הצמחונות. הכותרת הראשונה שעלתה לי לראש הייתה 'עוף.' כי זו המילה המוסכמת ביני לבין ילדיי, לבשר. תוך כדי כתיבה גם חשבתי על 'מאמא עוף,' הצירוף המפלצתי הזה, הקושר בין אימהות לבין אכילת עופות, ומאציל את אהבת האם על קטל החי.

אבל גם אני מברך לפעמים על זה, שיש לי אפשרות לגשת למכולת, לקנות שקית של 'מאמא עוף,' ולשים אותה במיקרו.

*

הילדים שלי אוהבים בעלי חיים. מאז לידתם גדלו עם חתול וכלבה בבית. החתול הלך לעולמו והם כבר שכחוהו. אבל עם הכלבה הם חיים מדי יום, משחקים איתה, מתעללים בה, שוכבים עליה כדי לאכול את בקבוק המטרנה שלהם, שזו התנוחה הכי אהובה עליהם בהקשר זה, ובכלל – מוקסמים מכל בעל חיים שהם פוגשים.

את ימות החופש הגדול בילינו בספארי, שם הם רצים מיד אל פינת הליטוף של התיישים, הכבשים והלאמות, והם מכירים את רוב שמותיהם של בעלי החיים בגן. אהבתם לבעלי חיים באה לידי ביטוי גם בספרים שהם בוחרים לקריאה. על פי רוב אלה ספרי חיות. וכאשר אני רוצה להרגיעם, אני תמיד מזמין אותם לצפות בסרט טבע על בעלי חיים, במחשב הנייד שלי.

זו הסיבה, שלמן הרגע בו התחלתי נותן להם אוכל מוצק, חששתי מאוד מן היום בו יקשרו בין בעל החיים שהם אוהבים למה שמוגש בפניהם בצלחת. שיבינו, שדג, הדג שהם כל כך אוהבים לצפות בו, משכשך להנאתו במימי הבריכה במעלה שדרות רוטשילד, או באקווריומים של חנות החיות ליד השוק, הוא מאותה משפחה של הדג, המוגש להם בצורת קציצה בגן, או זה שאני מאכילם בו, פיסה אחר פיסה, באצבעותיי, הממששות אגב-כך כדי לוודא שאין בהן עצמות; ושהעוף שאני מציע להם כמעט מדי ערב, מתובל כראוי וצלוי בתנור, הוא קרוב משפחה של ה'טוטו,' התרנגול/ת, שהם כל כך אוהבים לרוץ אחריהם, להאכילם או לצפות בהם, בגן השעשועים הסמוך.

יתר על כן, מכיוון שמיכאל, בניגוד לאחיו דניאל, לא טורף עוף, ובדרך כלל לועס במתינות מעט פיסות בשר, ומייתר את הרוב בצלחת, חשבתי כבר שהוא בדרך לצמחונות, ויום אחד אפילו קניתי, במיוחד בשבילו, שניצל תירס של  'טבעול.' אבל הוא הותיר גם אותו בצלחת, כמו את שארי הבשר שלו. הוא פשוט מעדיף, בכל רגע נתון, את בקבוק המטרנה.

נקודת המבחן הראשונה שלי איתם הייתה, כשיום אחד הלכתי איתם ועם בני למסעדת "הזקן והים" ביפו, מסעדת דגים האהובה עלינו במיוחד. אכלנו פלטת סלטים ואז הזמנו דג. הדג הגיע, והילדים ראו את צורתו בצלחת. הם לא מחו. הם אפילו ביקשו לטעום.

אחרי כן הרשיתי לעצמי לפתוח למולם את חבילות הכרעיים מן השוק או מ'ויקטורי,' ואפילו לומר להם, שאנחנו צריכים ללכת לשוק לקנות עוף, כדי שיהיה לי מה לתת להם בארוחת הערב. הם ממש לא עשו מזה עניין.

אבל לא כך המצפון שלי.

*

הייתי פעמיים בחיי צמחוני, למשך תקופות ארוכות. הפעם הראשונה התחילה בגיל עשרים ושתיים, מיד כשיצאתי מבית הוריי ועברתי, דרך דירת שותפים, לדירת גג ליחיד, ברחוב העבודה בתל אביב. אז הצטרכתי בפעם הראשונה לבשל לעצמי. קניתי חבילת עוף קפוא, פתחתי אותה והתכוונתי לעשות לי אוכל. אבל כשהוצאתי את העוף מן השקית הוא היה מקופל בדיוק כמו תינוק.

באותו רגע לא יכולתי לגעת בזה עוד.

זרקתי את העוף ועברתי לצמחונות.

תקופת הצמחונות הזאת נשברה מקץ ארבע שנים, כשנסעתי לראשונה לארצות הברית. אמרתי לעצמי בלבי, שאינני יכול לבקר ביבשת מבלי לאכול, ולו פעם אחת, סטיק אמריקאי, או המבורגר.

זה כנראה מאוד מצא חן בעיניי, מפני שמאז בלסתי בשר מדי יום עד לפעם הבאה שבה שבתי לצמחונותי.

זה היה במלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991. הפשרתי קילו בשר טחון, הכנתי קציצות בקר וטיגנתי אותן במחבת. תוך כדי טיגון, הלך ונמלא הבית בריח. אבל שלא כתמיד, לא היה זה ריחן הערב של קציצות עסיסיות, מתובלות, ומלאות בבצל מטוגן, אלא בריח של נבלה. פשוטו כמשמעו.

אינני יודע האם הבשר היה מקולקל, או שאימי המלחמה השפיעו עלי. אבל גהרתי מעל המחבת, רחרחתי אותו, ומשהבנתי שריח הנבלה עולה מן הבשר פשוט הנפתי את המחבת והשלכתי את הקציצות שעמלתי עליהן ישר אל הפח.

מאז הייתי צמחוני לעוד כמה שנים טובות.

זה נשבר כאשר חברי הטוב הילל, מרפא אלטרנטיבי, ומי שמלווה אותי כבר מגיל 19, בהתפתחותי הרוחנית, אמר לי, שאני מוכרח לשוב לאכול בשר אדום ולשתות יין, כי הגעתי למצב שאני ממש מרחף, מתקשר גם מבלי שארצה בזה, וכו'.

מאז אני אוכל בשר מדי יום. אני פוסח על זה רק כשאני מרגיש, שהגוף שלי מסרב לו.

אבל כמעט מדי שבוע אני מהרהר באפשרות לשוב אל הצמחונות, משום שאני חש, שכאשר אינני אוכל בשר הרבה יותר טוב לי. אני קל, אני לא מלא מדי, ולא מרגיש דחוס.

וחוץ מזה אני מאוד אוהב בעלי חיים.

ילדיי יירשו ממני כנראה את הכפילות הזאת, את אהבת בעלי החיים וגם את אכילתם, את התנודה בין אהבת בשרים לבין צמחונות. מי שהם טבעונים או צמחונים יראו בכפילות הזאת הדחקה או צביעות. אני מקווה, שילדיי ילמדו ממני לא רק איך לבשל בעלי חיים, אלא גם כיצד לטפל בבעלי חיים, שחיים עמנו בבית, ויסגלו לעצמם את האחריות הכרוכה בזה. בעיניי קבלת המחויבות לשלומו של בעל חיים היא בית ספר לחיים עצמם.